17 תשובות
מסכנים, את רוצה לאמלל אותם כפליים?
אולי הם מקווים שזה לא יקרה..?
שואל השאלה:
למה הילד אשם בזה שבאלהם להיות הורים? שיאמצו
למה הילד אשם בזה שבאלהם להיות הורים? שיאמצו
אנונימית
נכון מאוד (ההורים שלי)
אנונימי
כן לא ברור
מה הם יעשו הפלה? עוד יותר גרוע
אנונימי
שואל השאלה:
מה קשור^ שפשוט יחליטו לא להביא
מה קשור^ שפשוט יחליטו לא להביא
אנונימית
צודק
אז אני לא אביא ילד כי אני מגמגמת, וזה תורשתי?
אני אביא ילד, וכמו שאני מתמודדת עם זה גם הוא יתמודד, וגם אתן לו את כל הכלים (קלינאי תקשורת, טיפולים) להתמודד.
רוב האנשים רוצים להקים משפחה משלהם, בדיוק כמו שאתה (אולי) רוצה להקים משפחה משלך.
אימוץ זה לא אותו הדבר.
אני אביא ילד, וכמו שאני מתמודדת עם זה גם הוא יתמודד, וגם אתן לו את כל הכלים (קלינאי תקשורת, טיפולים) להתמודד.
רוב האנשים רוצים להקים משפחה משלהם, בדיוק כמו שאתה (אולי) רוצה להקים משפחה משלך.
אימוץ זה לא אותו הדבר.
נשבעת
שואל השאלה:
אנשים באמת לא מבינים כמה אגואיסטי ורשע זה? אתם חושבים שלהביא ילד זה כזה קל ופשוט ומגיע לכל אדם?
אנשים באמת לא מבינים כמה אגואיסטי ורשע זה? אתם חושבים שלהביא ילד זה כזה קל ופשוט ומגיע לכל אדם?
אנונימית
^this.
שואל השאלה:
לאמץ זה פיתרון מעולה למי שעדיין רוצה משפחה
לא חייב להיות אגואיסטי ולרצות ילד משלך שיהיה עם הבעיות שלך כל החיים שלו רק כי אתה רוצה ילד ביולוגי
לאמץ זה פיתרון מעולה למי שעדיין רוצה משפחה
לא חייב להיות אגואיסטי ולרצות ילד משלך שיהיה עם הבעיות שלך כל החיים שלו רק כי אתה רוצה ילד ביולוגי
אנונימית
ככה
זה מאוד תלוי במחלה\תסמונת\מוגבלות, מה הם הסיכויים לכך ואיזה אמצעים יש להורים (כמובן שיהיו קשיים נוספים גם במידה ויהיו את כל האמצעים שיש). גם לא כל המחלות\תסמונות\מוגבלות משפיעות על החיים העתידיים באותה צורה.
כל עוד זה לא משהו שהוא לא בהכרח מונע לחיות חיים מאושרים ומלאים, וההורים יכולים לתפקד (במידה וגם להם יש מוגבלות\מחלה\תסמונת כלשהי שיש חשש שלילד העתידי יהיה) אין לי את הזכות לשפוט.
לדוגמה מהחיים האישיים שלי, אני על הרצף בתפקוד גבוה ואני בטוחה בכך שיש לי את הזכות להביא ילד לעולם, בין אם הוא ייחשב לנירוטיפיקל או לא. (במקרים של דברים שהם לא פיזיים)
כל עוד זה לא משהו שהוא לא בהכרח מונע לחיות חיים מאושרים ומלאים, וההורים יכולים לתפקד (במידה וגם להם יש מוגבלות\מחלה\תסמונת כלשהי שיש חשש שלילד העתידי יהיה) אין לי את הזכות לשפוט.
לדוגמה מהחיים האישיים שלי, אני על הרצף בתפקוד גבוה ואני בטוחה בכך שיש לי את הזכות להביא ילד לעולם, בין אם הוא ייחשב לנירוטיפיקל או לא. (במקרים של דברים שהם לא פיזיים)
שואל השאלה:
מסכימה כל עוד זה לא משפיע לרעה על החיים של הילד ואפשר לחיות עם זה ^
מסכימה כל עוד זה לא משפיע לרעה על החיים של הילד ואפשר לחיות עם זה ^
אנונימית
תגידי, את מתמודדת עם מחלה?
כי אם לא, אני חושבת שאת צריכה לעצור רגע ולחשוב לפני שאת שואלת שאלה כזאת.
אנשים שמתמודדים עם מחלות ותסמונות הם בני אדם בדיוק כמו כולם. הם זכאים לאהבה, לזוגיות, למשפחה ולילדים, בדיוק כמו כל אדם אחר. מחלה לא הופכת מישהו לפחות ראוי להיות הורה, ולאף אחד אין זכות להחליט שאדם אחר לא ראוי להביא ילדים לעולם רק בגלל המצב הרפואי שלו.
כן, יש מחלות גנטיות שיכולות לעבור בתורשה, וברור שחשוב להכיר את הסיכונים ולקבל החלטות אחראיות. אבל יש הבדל עצום בין לדבר על סיכונים רפואיים לבין להטיל ספק בזכות של אנשים חולים להביא ילדים לעולם.
ילדים עם מחלות הם לא פחות מילדים אחרים. הם יכולים ללמוד, לצחוק, להתאהב, לרכוש חברים, לטייל, להתנדב, להגשים חלומות ולעשות המון דברים שכל ילד אחר עושה. נכון, לפעמים הם מתמודדים עם קשיים, כאבים, טיפולים ומגבלות שילדים אחרים לא מכירים, אבל זה לא אומר שהחיים שלהם פחות משמעותיים או פחות ראויים לחיות אותם.
ואני אומרת את זה גם מניסיון אישי. אני ילדה שמתמודדת עם מחלה כרונית ומסכנת חיים, עברתי המון סבל והתמודדתי עם דברים שאף ילדה לא אמורה לעבור בגיל שלי. היו לי תקופות קשות, כאבים, פחדים ורגעים שבהם ההתמודדות הרפואית הייתה חלק עצום מהחיים שלי. אבל אני לא מתחרטת על זה שנולדתי, ואני לא חושבת שהחיים שלי פחות שווים בגלל המחלה שלי.
אני שמחה שאני כאן. אני מתמודדת עם הקשיים שלי, ממשיכה לעשות דברים שאני אוהבת, מתנדבת, יוצרת קשרים עם אנשים, חולמת חלומות ורוצה להגשים אותם. המחלה שלי לא מבטלת את כל הדברים האלה. אני יכולה לסבול ועדיין להיות שמחה, להתמודד עם קשיים ועדיין ליהנות מהחיים, ולחיות עם מחלה מסכנת חיים ועדיין לרצות לחיות את החיים שלי עד הסוף.
וזאת בדיוק הנקודה שמפריעה לי בשאלה הזאת. מי אמר שחיים עם מחלה הם חיים שלא שווה לחיות? מי אמר שילד שמתמודד עם מחלה לא יכול להיות מאושר, לאהוב ולהיות אהוב, או להגשים את עצמו? ולמה אנשים שלא מתמודדים עם המציאות הזאת מרשים לעצמם לפעמים להחליט בשבילנו אם החיים שלנו שווים מספיק?
אני לא אומרת שלהביא ילד לעולם בלי להתחשב בסיכונים זה דבר נכון. אני אומרת שצריך להבדיל בין אחריות רפואית לבין תפיסה שלפיה עצם האפשרות שילד ייוולד עם מחלה הופכת את הבחירה להביא אותו לעולם ללא לגיטימית.
לאנשים עם מחלות יש זכות להביא ילדים לעולם. נקודה. הם לא פחות ראויים להקים משפחה, והילדים שלהם לא פחות ראויים לחיות, לאהוב ולהיות מאושרים.
אז לפני שאת שואלת למה אנשים עם מחלות בוחרים להביא ילדים לעולם, תזכרי שיש אנשים שחיים עם מחלות קשות, שסובלים ומתמודדים עם קשיים עצומים, ובכל זאת שמחים שהם כאן ולא היו מוותרים על החיים שלהם.
אני אחת מהם. עברתי המון, אני עדיין מתמודדת עם קשיים, אבל אני שמחה שנולדתי, ואני רוצה להמשיך לחיות, לחלום, לאהוב ולעשות דברים משמעותיים. המחלה שלי היא חלק מהחיים שלי, אבל היא לא סיבה לחשוב שלא הייתי צריכה להיוולד.
כי אם לא, אני חושבת שאת צריכה לעצור רגע ולחשוב לפני שאת שואלת שאלה כזאת.
אנשים שמתמודדים עם מחלות ותסמונות הם בני אדם בדיוק כמו כולם. הם זכאים לאהבה, לזוגיות, למשפחה ולילדים, בדיוק כמו כל אדם אחר. מחלה לא הופכת מישהו לפחות ראוי להיות הורה, ולאף אחד אין זכות להחליט שאדם אחר לא ראוי להביא ילדים לעולם רק בגלל המצב הרפואי שלו.
כן, יש מחלות גנטיות שיכולות לעבור בתורשה, וברור שחשוב להכיר את הסיכונים ולקבל החלטות אחראיות. אבל יש הבדל עצום בין לדבר על סיכונים רפואיים לבין להטיל ספק בזכות של אנשים חולים להביא ילדים לעולם.
ילדים עם מחלות הם לא פחות מילדים אחרים. הם יכולים ללמוד, לצחוק, להתאהב, לרכוש חברים, לטייל, להתנדב, להגשים חלומות ולעשות המון דברים שכל ילד אחר עושה. נכון, לפעמים הם מתמודדים עם קשיים, כאבים, טיפולים ומגבלות שילדים אחרים לא מכירים, אבל זה לא אומר שהחיים שלהם פחות משמעותיים או פחות ראויים לחיות אותם.
ואני אומרת את זה גם מניסיון אישי. אני ילדה שמתמודדת עם מחלה כרונית ומסכנת חיים, עברתי המון סבל והתמודדתי עם דברים שאף ילדה לא אמורה לעבור בגיל שלי. היו לי תקופות קשות, כאבים, פחדים ורגעים שבהם ההתמודדות הרפואית הייתה חלק עצום מהחיים שלי. אבל אני לא מתחרטת על זה שנולדתי, ואני לא חושבת שהחיים שלי פחות שווים בגלל המחלה שלי.
אני שמחה שאני כאן. אני מתמודדת עם הקשיים שלי, ממשיכה לעשות דברים שאני אוהבת, מתנדבת, יוצרת קשרים עם אנשים, חולמת חלומות ורוצה להגשים אותם. המחלה שלי לא מבטלת את כל הדברים האלה. אני יכולה לסבול ועדיין להיות שמחה, להתמודד עם קשיים ועדיין ליהנות מהחיים, ולחיות עם מחלה מסכנת חיים ועדיין לרצות לחיות את החיים שלי עד הסוף.
וזאת בדיוק הנקודה שמפריעה לי בשאלה הזאת. מי אמר שחיים עם מחלה הם חיים שלא שווה לחיות? מי אמר שילד שמתמודד עם מחלה לא יכול להיות מאושר, לאהוב ולהיות אהוב, או להגשים את עצמו? ולמה אנשים שלא מתמודדים עם המציאות הזאת מרשים לעצמם לפעמים להחליט בשבילנו אם החיים שלנו שווים מספיק?
אני לא אומרת שלהביא ילד לעולם בלי להתחשב בסיכונים זה דבר נכון. אני אומרת שצריך להבדיל בין אחריות רפואית לבין תפיסה שלפיה עצם האפשרות שילד ייוולד עם מחלה הופכת את הבחירה להביא אותו לעולם ללא לגיטימית.
לאנשים עם מחלות יש זכות להביא ילדים לעולם. נקודה. הם לא פחות ראויים להקים משפחה, והילדים שלהם לא פחות ראויים לחיות, לאהוב ולהיות מאושרים.
אז לפני שאת שואלת למה אנשים עם מחלות בוחרים להביא ילדים לעולם, תזכרי שיש אנשים שחיים עם מחלות קשות, שסובלים ומתמודדים עם קשיים עצומים, ובכל זאת שמחים שהם כאן ולא היו מוותרים על החיים שלהם.
אני אחת מהם. עברתי המון, אני עדיין מתמודדת עם קשיים, אבל אני שמחה שנולדתי, ואני רוצה להמשיך לחיות, לחלום, לאהוב ולעשות דברים משמעותיים. המחלה שלי היא חלק מהחיים שלי, אבל היא לא סיבה לחשוב שלא הייתי צריכה להיוולד.
באותו הנושא: