6 תשובות
אל תתני להם את מה שהם רוצות
ותהי אמיתית איתן תגידי להן מהשעובר לך בראש אל תסתירי
ותהי אמיתית איתן תגידי להן מהשעובר לך בראש אל תסתירי
היי, את פשוט צריכה להתחיל להגיד להם ''לא''.. אל תכעסי או תתעצבני- רק אם הם עוברות ממש את הגבול... תנסי להגיד את זה ברוח טובה. כשאנשים רגילים שמישהו עושה כל מה שמבקשים הם מתרגלים לנצל אותו, וכשהם מבינים שאותו אדם עומד על שלו, אז הם מפסיקים עם זה. יותר יכבדו אותך אם תעמדי על שלך... מנסיון
היי, אם זה ממש מפריע לך, אז תעמדי על שלך, אחרי פעם פעמיים הם יראו שאת חזקה אז הם ירדו ממך. בהצלחה לך.
אם את מרגישה מנוצלת את צריכה להפסיק את זה
לא לתת לא לעשות בשבילן
והכי חשוב להגיד להם זאות עד כאן לא רוצה
בהצלחה לני
לא לתת לא לעשות בשבילן
והכי חשוב להגיד להם זאות עד כאן לא רוצה
בהצלחה לני
מוריי, היתי במצב שלך במשך שנים, לרוב כנראה שהיה לי טוב עם זה כי אחרי שהיתי מרצה אותם, לשניה קבלתי תחושה שאוהבים אותי, שאני מקובלת. אבל התחושה הזו היא זמנית וגם הצד השני חזר ודרש. פחדתי להגיד "לא" כי לא יכולתי לסבול את התחושה של דחיה והצד השני ידע את זה, חש את זה וניצל את העובדה הזו.
לניצול יש שני צדדים: המנוצל והנצלן והוא לא יכול להתקיים רק עם צד אחד.
יום אחד אמרתי לעצמי די! הבנתי שכמו אני נותנת שינצלו אותי ואני יכולה גם לא לתת שינצלו אותי. הכוח בידיים שלי, השליטה בידיים שלי!
אז ניסו, ואני אמרתי: לא מתאים לי, כשלא התאים לי. וניסו שוב, ושוב אמרתי לא מתאים לי (לא הצדקתי את עצמי, לא נתתי הסברים, רק אמרתי לא מתאים לי). התוצאה היתה: מי שהיתה "חברה" שלי לשם ניצול, לא היה מעוניין בחברות יותר (טוב שפטרנו), ומי שנשאר העריכו אותי כמי שאני, עם הרצונות שלי והם חברות נפש אמיתיות שאני מוכנה לעשות בשבילן אבל גם הן בשבילי ולא נעלמו כשאני אומרת: לא מתאים לי". מוריי, כששאלת את השאלה שלך, התחלת תהליך בריא. אני מחזקת את ידייך. דעי לך שחברות אמיתית לא מתבססת על ניצול אלא על נתינה הדדית.
לניצול יש שני צדדים: המנוצל והנצלן והוא לא יכול להתקיים רק עם צד אחד.
יום אחד אמרתי לעצמי די! הבנתי שכמו אני נותנת שינצלו אותי ואני יכולה גם לא לתת שינצלו אותי. הכוח בידיים שלי, השליטה בידיים שלי!
אז ניסו, ואני אמרתי: לא מתאים לי, כשלא התאים לי. וניסו שוב, ושוב אמרתי לא מתאים לי (לא הצדקתי את עצמי, לא נתתי הסברים, רק אמרתי לא מתאים לי). התוצאה היתה: מי שהיתה "חברה" שלי לשם ניצול, לא היה מעוניין בחברות יותר (טוב שפטרנו), ומי שנשאר העריכו אותי כמי שאני, עם הרצונות שלי והם חברות נפש אמיתיות שאני מוכנה לעשות בשבילן אבל גם הן בשבילי ולא נעלמו כשאני אומרת: לא מתאים לי". מוריי, כששאלת את השאלה שלך, התחלת תהליך בריא. אני מחזקת את ידייך. דעי לך שחברות אמיתית לא מתבססת על ניצול אלא על נתינה הדדית.
יש משפט שאומר "אם לא תעמדי על שלך, בסוף תשבי על שלו" כדאי לך להקשיב למשפט הזה טוב טוב (לא משנה אם זה בן או בת)
באותו הנושא: