3 תשובות
אוקי, זה ממש ממש לא נכון! (:
אני יכול להגיד לך בוודאות, שחברה שלך לא אומרת לך את האמת...
עם היא לא הייתה אוכלת היא לא הייתה מרזה. להפך, היא לא תרד במשקל.
היא רק מענישה את עצמה, ודווקא צריך לאכול כדי לרדת במשקל,
שמחתי לעזור! (:
אני יכול להגיד לך בוודאות, שחברה שלך לא אומרת לך את האמת...
עם היא לא הייתה אוכלת היא לא הייתה מרזה. להפך, היא לא תרד במשקל.
היא רק מענישה את עצמה, ודווקא צריך לאכול כדי לרדת במשקל,
שמחתי לעזור! (:
כן מרזים מי זה, אבל שהיא תחזור לאכול כרגייל היא תשמין כפוול מימה שירדה...
אל תעשי את זה בחיים. תתערבי לחברה שלך ותעשי מה שצריך כדי שהיא תפסיק עם זה לפני שזה יהיה מאוחר מדי. אני אגיד לך מה קורה בגוף: אני מניחה שאת יודעת שהגוף שלנו בנוי מהרבה מאוד תאים. אני לא יודעת כמה את יודעת אז אני אסביר לך ברמה בסיסית ביותר. כל תא בגוף שלך יש לו תפקיד. כדי למלא את התפקיד הזה הוא עושה פעולות שדורשות אנרגיה. רוב האנרגיה של הגוף היא אנרגיה כימית שנקראת מולקולת atp (אדונוזין תרי פוספט). האנרגיה הזאת מופקת בתהליך שנקרא נשימה תאית ואותו כל תא בגוף עושה. בתהליך הזה מולקולה של גלוקוז (פחמימה) ומולקולה של חמצן "הופכים" למים ופחמן דו חמצני ומשתחרר חום. באנרגיה שמשתחררת נבנות מולקולות של adp + p לatp. כאשר הatp הזה מתפרק עוד פעם לadp + p משתחרר אנרגיה שמאפשר ביצוע תהליכים. בעצם התהליך הזה מאפשר את התקיימותך. בלי שיהיו לך המגיבים (חמצן וגלוקוז) לא תוכלי לקיים תהליכי חיים. החמצן בא בנשימה. הגלוקוז בא מהמזון שאת אוכלת. כל הפחמימות והסוכרים שאת אוכלת מפורקים במערכת העיכול למולקולות קטנות יותר שנקראות חד-סוכר. כשאת לא אוכלת פחמימות, אין ממה להפיק אנרגיה אז הגוף נאלץ לפרק את המאגרים שיש לו. המאגרים האלו כוללים מאגר של סוכרים בכבד ואת השומן שלך. לכן כשאת לא אוכלת, הגוף מפרק שומנים ואת מרזה. הסכנה הפיזית היא, א' שכשאת לא אוכלת את לא מקבלת גם דברים אחרים שנחוצים לגוף שלך, כמו חלבונים, ויטמינים, מינרלים וכו'. ב', הגוף יפרק לא רק שומנים אלא גם חלבונים וחומרים אחרים כל מנת להפיק אנרגיה. זהו מצב של הרעבה לא עלינו. חלבונים הם המרכיבים העיקריים של שרירים. זה אומר שבמצב הרעבה יתפרקו השרירים שלך ואת אולי לא יודעת, אבל הרבה מהאיברים החיוניים הם שרירים -- הלב, איברי מערכת העיכול, שרירי השלד (השרירים ה"רגילים" שלך -- שאיתם את הולכת, קופצת וכו'). זה מצב ממש מסוכן. בנוסף, תזונה לקויה מובילה למחלות, למשל אנמיה. הרעבה גם תשפיע על הגוף שלך -- השיער יהפוך להיות קש, דליל, לא בריא ולא מבריק. הסמנים הנשיים (מחזור, חזה) עלולים להעלם (שדרך אגב -- זה בעתיד ישפיע על היכולת שלך להיכנס להריון וללדת).
כל זה היה רק במובן הפיזי. קשה לתאר אפילו איך זה משפיע על הנפש. אנרוקסיה -- לא לאכול -- זוהי מחלה פיזית איומה ונוראה, אבל זה כלום לעומת הפאן הנפשי. זאת מחלת נפש מן הקשות ביותר וקשה מאוד מאוד לצאת מזה. זה משפיע לתמיד ואני לא רוצה לדבר על המקומות אליהם זה יכול להגיע. אם את רוצה לדעת (שדרך אגב -- אני ממליצה לחקור על כל העניין הזה, מכיוון שזאת הדרך הכי טובה לא להיכנס לזה מלחתחילה) אני ממליצה לך לקרוא סיפורים של בנות שעברו את זה. אני לא יכולה לתאר איזה נוראי זה.
כל זה זה רק קצה הערימה. אם את, או החברה שלך, רוצות להרזות, יש דרכים פי 100 יותר קשות אבל פי אין סוף יותר בריאות. אני ממליצה לך מאוד לדבר עם חברה שלך על זה לפני שהמצב שלה ידרדר יותר וחס וחלילה יגיע לאשפוז (בבית חולים לגוף או לנפש) או משהו יותר גרוע, או חס וחלילה למוות (אם כתוצאה פיזית של האנורקסיה או תוצאה נפשית -- התאבדות). אם החברה שלך ממשיכה עם זה בכל זאת, אל תפחדי להגיד למורה, להורים (שלך או שלה), או לכל גורם אחר בעל סמכות. אני לא מגזימה כשאני אומרת שזה עניין של חיים או מוות.
אני מאחלת לך ולחברה שלך הרבה הרבה בהצלחה ולא פחות בריאות.
כל זה היה רק במובן הפיזי. קשה לתאר אפילו איך זה משפיע על הנפש. אנרוקסיה -- לא לאכול -- זוהי מחלה פיזית איומה ונוראה, אבל זה כלום לעומת הפאן הנפשי. זאת מחלת נפש מן הקשות ביותר וקשה מאוד מאוד לצאת מזה. זה משפיע לתמיד ואני לא רוצה לדבר על המקומות אליהם זה יכול להגיע. אם את רוצה לדעת (שדרך אגב -- אני ממליצה לחקור על כל העניין הזה, מכיוון שזאת הדרך הכי טובה לא להיכנס לזה מלחתחילה) אני ממליצה לך לקרוא סיפורים של בנות שעברו את זה. אני לא יכולה לתאר איזה נוראי זה.
כל זה זה רק קצה הערימה. אם את, או החברה שלך, רוצות להרזות, יש דרכים פי 100 יותר קשות אבל פי אין סוף יותר בריאות. אני ממליצה לך מאוד לדבר עם חברה שלך על זה לפני שהמצב שלה ידרדר יותר וחס וחלילה יגיע לאשפוז (בבית חולים לגוף או לנפש) או משהו יותר גרוע, או חס וחלילה למוות (אם כתוצאה פיזית של האנורקסיה או תוצאה נפשית -- התאבדות). אם החברה שלך ממשיכה עם זה בכל זאת, אל תפחדי להגיד למורה, להורים (שלך או שלה), או לכל גורם אחר בעל סמכות. אני לא מגזימה כשאני אומרת שזה עניין של חיים או מוות.
אני מאחלת לך ולחברה שלך הרבה הרבה בהצלחה ולא פחות בריאות.