הרהורים על רוחניות - מה נראה לכם שימחה/דיכאון זה דבר רוחני יש כזה דבר בכלל רוחניות ואם לא אז, מה כן?

שמחה אמיתית זה רוחני..

השמח בחלקו-זה שתמיד שמח אם כל מה שיש בה

כתוב גם: מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד..

צריכים רק להבדיל בין שמחה אמיתית רוחני לבין הוללות ושכרות שזה הופך השמחה למושב ליצים.

לגבי דכאון-הרי נאמר מאיזה רב נדמה לי האדמור מקרלין\

עצבות היא לא עבירה בפני עצמו
אבל מי שמנצא בעצבות יכול לעבור על כל התורה כולה..

לכן דכאון לא יכול להיות רוחני

שואל השאלה:
כן אבל לא הבנתי עדיין מזה אמרו לי זה משהו שבא רוחני בעיני זה תירוץ דיכאון או להיפך זה משהו שאף אפחד לא יכול להגדיר אותו כחי צומח דומם אז בעצם זה משהו לא מוגדר אני מבין..

שמחה מתבטאת או במחשבה או ברגש.
להיות שמח זה להיות באהבה לחיים. שזה המצב של הבורא: אהבה ללא תנאי.
ולכן שמחה היא רוחנית.
בשמחה = היפוך אותיות של מחשבה.
מחשבה טובה מביאה לשמחה. שמחה מביאה מחשבה טובה.
כל דבר שהוא חיובי, וגבוה ברמה שלו, נחשב לרוחני. שכן הוא בא מהרוח, ולא מהגשמיות.

כל עוד את לא קרובה לה' אז את לא מרגישה את השמחה והאושר האמיתי שרק מי שקרוב אליו מרגיש... בגלל זה אני לא יכולה להסביר לך כמה את מאושרתת כשאת קרובה לאבא הכי טוב שאי אפשר לעבור את החיים בלי הקירבה אליו ובלי עזרה והרחמים העצומים שלו... אין עוד מלבדו... כל מה שקורה בעולם זה רק כי הוא רוצה הוא מחליט על הכל וכל מה שהוא עושה בשבילנו הכל לטובה גם אם לפעמיים זה לא נראה לנו שזה לטובה אנחנו בסוף נדע כמה זה היה לטובתינו..

שאלה יפה!
ראשית, כן יש כזה דבר רוחניות.
ניתן להנהיג את הרגשות על ידי חשיבה נכונה.
שמחה או דכאון אלו כמובן רגשות.
השמחה היא רגש חיובי וממילא היא תוביל ותעודד לעשייה, לזריזות ולנתינה.
הדיכאון הוא רגש שלילי אשר יוביל לעצבות, לייאוש ולחוסר סבלנות ומוטיבציה.
הדיכאון והייאוש נמשכים בעיקר בגלל העצלות! (יש גם סיבות רוחניות לפעמים).
כדאי להרבות בעשייה ולעשות טוב לאחרים והגיע לסיפוק ולשמחה
הנושא הוא נושא רחב, אבל צריך לזכור שמדיכאון וייאוש לא יוצא כלום כדאי לשוחח עם מישהו שמבין.
ככל שנרבה להתבונן, להעריך ולהודות על מה שיש לנו ועל מה שיש בנו נהיה יותר שמחים.
בשמחה רבה, ובהצלחה.

לא רוחני. אלו הורמונים שמופרשים במוח.
תגידי תודה מכל הלב על כל מה שיש לך. זה יעשה אותך שמחה יותר.

גם לדעתי אין שמחה בלי עצב ואין עצב בלי שמחה.

אם את שואפת ליציבות רגשית, את צריכה להיות במצב רוח סטנדרטי. לא שמח מדי ולא עצוב מדי.

אני התאמנתי על זה וכיום, מאז משבר גיל ההתבגרות ב-י' אני מאוד יציבה רגשית. אם אני שמחה אז בגבול הטעם הטוב (ואני מאוד שמחה, פשוט בלי טלטלות רגשיות) ואם אני עצובה אז בגבול הטעם הטוב.

הגלגל תמיד מסתובב, אז אם את רוצה פשוט רוגע מבחינה נפשית, תשאפי למצב רוח סטנדרטי ויציב