מה הדבר הכי טראומתי שקרה לכם אי פעם? ולמה זה רודף אתכם עד היום?

שילד בן 4 גסס לי מול העיניים.
החיו אותו על החוף, יצא לו קצף מהפה, היו הרבה אנשים סביבו.
זה רודף אותי עד היום, כי הוא טבע בכינרת ובמשך 20 דקות חיפשנו אותו.
ב20 דקות האלה יכולתי למצוא אותו ולמנוע את המוות שלו, אבל לא הצלחתי, חיפשתי אותו ולא מצאתי. ילד בן 4 איבד את החיים שלו, אמא איבדה את הבן שלה, שני בנים איבדו אח.
זה היה כל כך עצוב, לראות איך אח שלו מסתכל ולא מבין מה קורה, ואת האמא צורחת מעצב וחוסר אונים. אני בחיים לא אשכח את הדבר הזה, ואני תמיד אהיה מתוסכלת מזה שלא הצלחתי להציל אותו.

בשיעור תאטרון בבית ספר הייתי צריכה לשחק בן, ואז ילד מהכיתה שלי (שאני מאוהבת בוא בטירוף כבר שנתיים וחצי.) אמר לי כזה בצחוק "את מטרידה בתור בן".
אני ניסיתי לזרום ולצחוק אתו גם, ואמרתי "תודה" ואז פתאום קלטתי שיצא לי קול נמוך ומגעיל..
והוא ממש נעלב ממני.. וזה היה מול כל הכיתה: (
אחרי זה רציתי לבקש ממנו סליחה, ולהגיד לו שסתם יצא לי קול כזה ורציתי באמת לצחוק אתו והכל.. אבל התביישתי לבוא לדבר אתו.

עד היום זה חרוט לי בלב.
עד כמה שהסיפור הזה נשמע דבילי וסתמי, הכאב בלתי נשכח.

שיספרו לי איך אבא שלי נהרג זה נשמע מזעזע.
שיספרו לי שהוא עלה באש. פשוט איך זה נשמע ככה זה היה
עד היום יש לו פחד מטורף מאש.