ההורים שלי מדכאים אותי - אני מרגישה שאני לא יכולה להתפתח לשום מקום בגללם והם רבים כל יום ריבים קיצוניים עם קללות ודפיקות וצרחות ולפעמים גם משתכרים, יש לי בגללם התקפי חרדה קשים אבל לא אמרתי להם את זה, וגם לא יודעת אם לומר. זה פוגע לי בחיים ובהתנהלות, אני מפחדת מאנשים ומפחדת להתקדם, ההורים שלי עצמם יש להם פיצולי אישיות ואני מרגישה שאני משתגעת. אחותי הקטנה כבר חצי גרה אצל סבתא שלי ואני תקועה בבית עם שני המשוגעים האלו... אני נואשת.

שואל השאלה:
אני בת 19 ועושה שירות לאומי, אין לי כסף כמעט חוץ מכמה חסכונות של מאות שקלים. הם לא תומכים בי בכלל וגם רומזים שאסור לי להתלונן כי אני באה ממשפחה דיי עשירה ויש לי אייפד, פלאפון משוכלל, לפטופ, פלזמה וחתול.
אני הייתי אצל חברה טובה שלי והייתה לי שיחה נפש עם אימא שלה כשהחברה הייתה צריכה לצאת לחוג. היא אישה שונה לחלוטין מאימא שלי, תומכת, מבינה, מקשיבה. והיא הציעה לי להתקדם עם החיים בלי ההורים שלי, למצוא מנטור שיעזור לי (היא גם סוג של אבל היא לא בדיוק יכולה לעזור 100% יש לה משפחה ו-3 ילדים אבל גם התמיכה שלה והאוזן הקשבת מאוד עוזרים לי). יש לי חלום וזה לגור באירופה, והיא אמרה לי שבאמת כדאי שאתחיל להגשים את עצמי, להירשם לאוניברסיטאות באירופה, לחפש מלגות לימודים. היא טוענת שאני נערה מאוד כשרונית (מציירת, וגם כתבתי 5 ספרים מלאים) ושאני סתם מבזבזת אצל ההורים שלי, שלא מעריכים את הכישרון שלי ואותי.
הבעיה היא שאני מפחדת, מפחד להיות לבד ועוד במדינה אחרת, שלמרות שיש לי שם חברים זה עדיין מפחיד.
היא אמרה לי שכאשר אעזוב את הבית החרדות ילכו אבל אני מרגישה משותקת בחרדה. מפחדת להיכשל, מפחדת ששוב לא יעריכו אותי, שישפטו אותי..
אשמח לעצות...

גם אני במצב קצת דומה אבל אני נוסע מדי פעם למדינות, ממליץ לך גם עדיף לגור בארץ משפחה פחות קרובה ככה שיהיה גם קשר ואולי לנסוע מדי פעם לחודש או יותר לאירופה כי יותר מזה זה כבר קשה.

היי, קראתי את השאלה שלך ולא יכולתי שלא להגיב.

הייתי במצב מאוד מאוד דומה לשלך, רק שבמשפחה שלי אנחנו 8 ילדים ולא באתי ממשפחה עשירה עם אמצעים, כך שהקושי היה אפילו יותר גדול כי לא היו לי אופציות בכלל.

לפי הגיל שלך אני מבינה שאת חיילת. שקלת להגיש בקשה להכרה כחיילת בודדה?
זה מה שאני עשיתי אחרי שניסיתי בכל דרך אפשרית לגשר על הפערים ביני לבינם וכלום פשוט לא הלך כי הם יוצאים (עדיין!) מנקודת הנחה שהם בסדר בהכל ואין להם שום דבר לשנות, רק אני הייתי צריכה לשנות את ההתנהגות שלי (למרות שכל מה שעשיתי חשבתי 7 פעמים איך אני יכולה להקל על כולם לפני כן)

הרגשתי משותקת בבית, הרגשתי אפס, לא מוצלחת ולא מסוגלת לכלום כי זה מה שההורים שלי האכילו אותי בו.
3 חודשים לפני שעזבתי הם זרקו לי את הארון והמיטה מהבית ונתנו לי לישון 3 חודשים על הריצפה וזה נראה לכולם בסדר גמור.

היום אני כבר עוד מעט שנה מחוץ לבית, אני מרגישה שוב אני.
יש לי את העצמאות שלי, שכל הזמן אמא שלי הייתה אומרת לי "את לא תסתדרי בחיים שלך לבד", "אבא שלי כל הזמן היה אומר לי "כל מי שיהיה איתך בקשר יברח ממך".
אמנם אני לא בקשר עם מישהו כרגע אבל לפחות אני מרגישה שאני מסוגלת להיות בקשר כלשהו, שאני יכולה לסמוך שוב על אנשים, לפני כן לא הייתי מדמיינת דברים כאלה קורים כי מי שאני אביא הביתה באמת יברח עם המשפחה שלי.

מגיל 17 רציתי לברוח מהבית והדבר היחיד שאני מצטערת עליו זה שלא עשיתי את זה אז או לפחות מוקדם יותר, היום אני בת 24, ובאמת שאלו היו 6 שנים שבזבזתי בסבל בבית. במקום לעמוד במקום הרבה יותר טוב היום אני נמצאת עכשיו רק בתחילת הדרך אבל באמת שעדיף מאוחר מאשר אף פעם!

את מוזמנת ליצור איתי קשר בפרטי, כל שאלה, כל עצה... מה שאת צריכה את מוזמנת ואני אשתדל לעזור בכל מה שאוכל.

אופס... לא שמתי לב שאת בשירות לאומי.
זה גם דרך טובה לצאת מהבית, לא? השירות לאומי שלך קרוב לבית או רחוק?

אני אישית לא הייתי ממליץ על מעבר לחו"ל, ואם אין ברירה אז לתקופה מוגבלת, כמו לימודים ו/צבירה של קצת חסכונות. אירופה, כבר בימים אלו היא יבשת לא בטוחה לישראלים ויהודים, וככל הנראה המצב רק ילך ויחמיר שם מהבחינה הזו.
כמו האמא של חברתך, הייתי אומר שתתחילי לעשות מהלכים בכדי להתקדם בלי ההורם שלך, תוך ניתוק התלות שלך בהם.
ממליץ שאת השירות הלאומי תנסי להעביר במגורים עם ההורים, ועד סיומו תתחילי סידורים לקראת מעבר החוצה. אפשר לבדוק אפשרות להיעזר באותה סבתא, בכל בני משפחה שיכולים לעזור או בחברים.
אפשר להעלות רעיונות נוספים אבל צריך לדעת עוד פרטים.
אם תצליחי להגיע למצב שאת עובדת ומצליחה לחסוך יפה, לאחר השירות הלאומי כמובן, בסביבות ה-1500-2000 שקל בחודש, תוך חצי שנה- שנה אפשרי יהיה לבדוק אפשרות של השכרת דירה עם חבר/ה, תוך המשך עבודה.
מוזמנת לשאול/ךהתייעץ בפרטי על כל דבר.
מקווה שעזרתי ובהצלחה.

אני מכיר את המצב..
בעיקרון מה שעשיתי ששאלתי מומחים בעניין אמרו לי לא להתערב בריבים של ההורים אז אל תתערבי ואם את לחוצה פשוט תצאי מהביית וגם אם הם יגידו לך לא ללכת תלכי כי זה החיים שלך
יש לאדם קטע שהוא מפחד מהלא נודע ואת כנראה גם מפחדת ממנו אבל אל תפחדי יותר גרוע לא יהיה כי את יכולה לחזור אחורה כמה צעדים
אני אישית עזבתי את הביית והיום אני כבר לא שם 8 חודשים ואני מרגיש שעשיתי את הדבר הנכון
בקיצור אל תתני להם לשבור אותך

היי קראתי את השאלה, שגודלים עם הורים כאלה זה בהחלט לא קל, הייתי מציע שני אפשרויות או שתצאי לעוד שתוכלי להסתדר בכוחות עצמך וככה גם תהיי עסוקה ולא תהיי הרבה בבית, תצאי גם עם חברות וכו', אפשרות שניה זה לעזוב את הבית ולהשכיר דירה אבל זה פחות מומלץ מכל הבחינות לדעתי את חייבת איכשהו לעבוד ופחות להיות בבית. בהצלחה אם תצטרכי עוד עזרה אני פה.

שואל השאלה:
בבקש מספיק עם השטויות שאירופה אנטשימית וכל החרטא הזה. יש לי משפחה באירופה, השורשים שלי שם, יש לי שם חברים ואני מכירה. ובקיצור דיי לנסות לשכנע אותי לא להגשים את חלומי לחזור לשם. במיוחד שאני בכלל לא מאמינה בשום דת.
בישראל יוקר המחייה יקר מאוד ונערה בת 20 בקרוב לא תוכל להשכיר דירה נורמאלית ובטח שדירה עם מזגן כי אני לא מסוגלת לסבול את הקיץ כאן בלי מזגן. אני רוצה ללמוד ולהיות בן אדם חופשי ולא לסבול מיוקר המחייה פה.
אני לא רואה איך מתפתחת בישראל, במיוחד שהתחום שאני מתעניינת בו לא מפותח בישראל ואני ממש לא רוצה לעבוד במקומות היחידים שמתמחים בזה והם עצמם מדורדרים וגרועים מהיסוד.
אני מודה לכולם על העזרה.

אני בנתיים מנסה לבלות מחוץ לבית כמה שיותר ולהיפגש עם שני החברים שיש לי, שזה גם קשה כי הם תמיד עסוקים...


השירות לאומי שלי מאוד קרוב לבית. ואני לא רוצה רחוק כי אני לא רוצה שיתקעו אותי בדירת שירות עם עוד בנות שאני לא מכירה, אני חייבת את הפרטיות שלי ואם אני רוצה לחיות עם שוטפים זה שותפים שאני רוצה להכיר ולדעת שאני אסתדר איתם. וגם ככה אני לא מסתדרת עם הרכזת שלי

אם לא יסתדר עניין הלימודים שנה הבאה אני חושבת לעבור לגור אצל דודה שלי בשוויץ אבל אין לי מושג איך ליצור איתה קשר במובן אישי (זאת לא בעיה סבתא שלי הבטיחה שתעשה זאת בשבילי) אבל אני חוששת שהיא לא תרצה לארח אותי... היא מעולם לא ראתה אותי ואני לא מכירה אותה יותר מכך שהיא ממש עשירה ואיך קוראים לה...

עזבי אותך מהם תתרכזי בעצמיך את לא בחרת את זה שאת הבת שלהם לא שאלו אותך, את לא יכולה להחליף אותם מה שנשאר לך זה לחיות תחיים שלך זה לא שהם מחסירים מימך או משהו כזה תעשי בחיים מה שאת אוהבת תלמדי יש לך תמיכה בזה מההורים.. תנסי להוציא תמקסימום מהמינימום שיש למרות שבדרך כלל כמו שאמרו לך יש יותר גרוע אבל גם את חייבת לשמור על הפרטיות שלך ולדאוג לעצמיך וזה לא קל