ביטוי העיוורון בשיריו של ארז ביטון - איך העיוורון בא לידי ביטוי בשירים של ארז ביטון? בהרחבה בבקשה.

שלום,
שאלת שאלה מעניינת ואנסה לענות בהרחבה.
המשורר ארז ביטון עסק בעיוורון עוד בתחילת דרכו כמשורר (במהלך שנות ה-60), אולם רק בשנים האחרונות העיסוק בעיוורון התעצם ובא לידי ביטוי משמעותי בספרו "נופים חבושי עיניים", המוקדש לחוויית העיוורון. המשורר דן בנושא העיוורון בהקשרים שונים בשיריו:
* העיוורון כחוויה אישית של פחד ורתיעה- למשל, ב"שיר המקל" ("רק אני נשאר ילד פוחד מן המקל"- כלומר, חרדה ורתיעה של העיוור מעוורונו שלו).
* העיוורון כהחמצה של חוויות ראייה- למשל, בשיר "שמחת עינייך" (בו הוא מתאר את תחושת ההחמצה של היופי של אהובתו).
* הקשר המיוחד של האדם העיוור עם כלב הנחייה שלו, המשמש כעיניים עבורו (בשיר "הכלב ואדוניו").

מעל הכל, העיוורון מאפשר למשורר לתאר דברים הנראים לרואים כמובנים מאליהם, אך למעשה מיוחדים ומרגשים (ובכך הוא משתמש למעשה במוטיב ספרותי של הזרה). אני ממליצה לחפש בגוגל את השיר "כשהייתי ילד של אור", שבו המשורר ממחיש בצורה הטובה ביותר את חוויותיו כילד רואה, חוויות שאנחנו כרואים לא יכולים לחוות באותו צורה.

מקווה שעזרתי:)

sheila123 כתבה מאד יפה, אני רק רוצה להוסיף קטע קצרצר שלו, השופך נקודת אור, על האין אור-

הסדר עם בן בכור

"כשתלמד
לשחק על שפת עיני כמו במגרשים מוכּרים
בלי הפחד של מערות אפלות
אלמד אותך בתמורה
להתהלך עם החושך כמו עם ידידים..."