רוצים לפרוק? אני חייבת, אז אני אכתוב בתגובות.

אוקי אני מחכה..

שואל השאלה:
למה?
למה אתה עושה לי את זה? אתה לא רואה שגם ככה קשה לי? שבתקופה האחרונה אני לא מצליחה לקום בבוקר, שורדת יום יום עם חצי חיוך מזויף...
אתה נותן לי להתלהב, לעוף, לחשוב שהצלחתי ואז בתור כאפה מביא את הבאסה והאכזבה הרבה יותר גדולה. עוד עם בונוס של השפלה וטעם מר, אז סבבה, אני לא אעשה את זה עכשיו, השלמתי עם זה. אבל למה כל הסיפור של האישה הזאת? בשביל שתוריד אותי עוד יותר? שתשבור לי את הביטחון העצמי שבקושי יש לי?

ולמה תמיד אני זו שמעודדת, תומכת, מסייעת ושאני צריכה, אף אחד לא שם בשבילי. לא מבין אותי, לא אכפת לו ממני. אפילו לא אתה. בעיקר לא אתה.

טוב אז אני רואה שיש לך חבר שאת גילית שהוא עם מישהי אחרת או משהו כזה, ואת עוברת משהו לא קל בחיים שלך ומנסה לשרוד בזה וקשה לך, הבנתי אותך.. הוא נותן לך להרגיש טוב אבל הוא פשוט שובר אותך. ואת עוד מנסה לעודד ולעזור לו והוא לא מחזיר לך בחזרה. קשה. לי אין כישרון לציור בכלל ואני אוהבת לצייר, טכנית, רוצה לצייר אבל כלום לא יוצא לי, גם לא אנימות, רק עיניים יוצאות לי טוב לפחות, הפסקתי, ואני מנסה לחשוב במה אני טובה וזה. לא מצאתי כיוון לחיים, אבל הצרות שלי קטנות לעומת הצרות של אחרים, אז אני אמורה לשמוח ששלי זה כלום. לפעמים קשה לי לשלוט בעצמי שאני כועסת ועצבנית, אני לא טיפוס שנוהג לפגוע באחרים בגלל זה, זה קורה בלי שליטה, יש ימים שאחרי זה אני מבינה שאני צריכה לשנות גישה ולהיות עם גישה יותר עדינה למקרים מסיומים פה, וזהו נראה לי. אני מתבלטת אם ללכת למדרשה שיש בה לימוד תורה נטו או למדרשה שיש בה מחשבת ישראל ואיפה עם ישראל עומד בזה, עוד לא החלטתי וגם אחותי רוצה ללכת לשם מתישהו. זו בחירה קשה. אני די רוצה ללמוד קצת יותר ולהחכים בזה, להבין בזה יותר מהרגיל.