3 תשובות
אני ממליץ שתשני את כל תפיסות העולם שלך ותעבדי לפי הקארמה, כלומר, תעזרי לאנשים ותהיי טובה ונאמנה, ככה הכל יישתנה לטובה!
אנונימית יקרה, אני יכולה להגיד לך שהייתי במצב דומה לשלך (כולל אלימות מההורים והתמסכנו שלהם באוזני הסביבה וכו'..) כולם ניצלו את טוב הלב שלי, אם מישהו היה צריך כסף והיה לי הייתי נותנת (לא קיבלתי שקל בחזרה למרות שהבטיחו להחזיר), אם מישהו היה צריך עזרה כלשהי הייתי עוזרת בלי יותר מידי שאלות כי זו משפחה אחרי הכל ותמיד הייתי שם בשבילם אבל כשאני הייתי צריכה אותם הם לא היו שם בשבילי וגם הגעתי למצב של מחשבות אובדניות כמו שתיארת.

היום ברוך השם אני כבר לא בבית ובקושי בקשר איתם, את המחשבות על התאבדות זנחתי מזמן כי החיים כל כך יפים כשאת מצליחה לראות מעבר לאנשים שסובבים אותך.

אני לא מכירה אותך אישית ואת התמונה השלמה של החיים שלך אבל אני מציעה לך לנסות לעזוב את הבית כי ברור שלא טוב לך שם, תנסי לשכור דירה לבד (כמו שאני עשיתי) או עם שותפות ואז תראי שגם תהיה לך אופציה לשפר את הקשר עם המשפחה אם את מעוניינת בכך (אני לא הצלחתי בינתיים לעשות את זה אבל לא מעט זוגות שהתגרשו מוכיחים שלפעמים הדרך לחיות "יחד" בשלום היא בעצם לחיות לחוד, בשלט רחוק).


בכל מקרה, את מוזמנת לדבר איתי בפרטי, לפרוק, להתייעץ ולהיעזר במישהי שיצאה מסיטואציה דומה לדרך חדשה וטובה יותר. (אני באמת מצפה להודעה ממך, כואב לי לשמוע על אנשים במצב הזה כי אני מכירה אותו מקרוב מאד)

ותשכחי לגמרי מלהתאבד! אני מבטיחה לך שיש כל כך הרבה טוב בעולם הזה למרות שכרגע קשה לך לראות אותו!

ואליעזר, לא תמיד קארמה עוזרת, אתה יכול להיות הכי חיובי בעולם, לצפות ל"מידה כנגד מידה" ו"תחייך אל העולם והעולם יחייך אליך בחזרה" וכו' אבל אם אתה נמצא עם האנשים הלא נכונים זה לא יעזור, יש אנשים שיש להם נטייה לנצל טוב לב בלי להבין בכלל שהם נצלנים ושהצד השני נפגע מהיחס שלהם, אני ניסיתי את זה יותר מידי ובנס לא התייאשתי לגמרי מהחיים לפני שהייתה לי אפשרות לעזוב את הבית.
שלום אנונימית

זה בטח כל כך מתסכל, שאת יודעת וזוכרת היטב איך אמא שלך היתה אלימה כלפייך כל השנים האלו, ועכשיו היא זו שבוכה ומתלוננת וכולם מרחמים עליה - ואת נשארת בודדה, נטושה וחסרת אונים.. נשמע שאת בודדה כל כך, מרגישה שבעצם אין לך משפחה ואין לך אף אחד שיתמוך בך, אפילו להפך - שהאנשים שהיו אמורים לתמוך בך הם אלו שהכי התאכזרו אלייך כל השנים האלו..

ורציתי לנסות להושיט לך יד.. לתת לך מקום לשתף ולספר על הדיכאון והיאוש, על המחשבות האובדניות שמשתלטות עליך, ולנסות קצת לתמוך בך, שלא תהיי לבד. אני מתנדב באתר סה"ר ויש לנו צ'ט בכל ערב בין תשע לחצות - אולי יתאים לך להגיע אלינו, לספר קצת יותר לעומק על המצב בבית ועל העייפות והיאוש שאת מרגישה. אולי אצלנו תוכלי לפחות להרגיש קצת פחות לבד..

שלך


מתנדב סה"ר