למה אנחנו צריכים לצום על משהו שלא קרה באשמתנו? ותענו ברצינות בלי להעליב או משהו אני באמת רוצה לדעת

זה קרה לנו והיה אובדן גדול... אחרי הכל נחרב בית המקדש אז צמים בגלל הסבל שהיה אז והאובדן הגדול

שואל השאלה:
אבל זה לא קרה באשמתי וזה לא חסר לי

בית המקדש היה המקום הקדוש ביותר ליהודים, ולפי האמונה, הוא נחרב בגלל שנאת חינם שאנחנו ביצענו. כדי לזכור ולהרגיש את הצער שהרגישו בזמן שהוא נחרב, אנחנו צמים וככה אנחנו סובלים איתם ומזדהים עם החורבן.

לזכור את זה ולהתאבל על החורבן
וזה לא קרה לך, זה קרה לנשמה שלך בגלגולים הקודמים

שואל השאלה:
אבל זה באמת לא חסר לי
כמו דוגמא שהמורה שלי נתנה- היינו בני אדם רגילים ופיתאום ניקטעה לנו היד
לכולם ניקטעה היד ונולדנו עם יד קטועה.

אז כאילו... כולם מסביבנו עם יד קטועה והיתרגלנו לזה ה"מום" כבר חלק מאיתנו
היד לא חסרה לנו ואנחנו לא צריכים אותה כי החיים שלנו נימשכים בלעדיה, אז למה?

(בלי לפגוע בקדושת בית המיקדש כמובן)

מתאבלים לא רק על זה שבית המקדש נחרב, מתאבלים גם על זה שהוא עוד לא נבנה

את צודקת. אבל זה שאנחנו מתרגלים למציאות כזאת לא אומר שזה טוב. כי אם יכול להיות לנו יותר טוב אז למה שלא נעשה את מה שצריך בשביל זה?
אלה עם היד קטועה אם הם היו יודעים שהם יכולים לקבל יד חדשה הם לא היו עושיפ הכל בשביל זה?
בית המקדש אולי לא נחרב בגלל הדור של היום אבל אנחנו בוכים על המציאות שלנו כיום שעוד לא זכינו לבניין בית המקדש זה משהו שאנחנו כן צריכים לשאוף להגיע אליו.
זה שעכשיו ילד התרגל לזה שאבא שלו מת, אם הייתה לו הזדמנות להחזיר את אבא שלו לחיים הוא היה עושה את זה. אז זה המצב אנחנו צמים על זה שעדיין אין לנו בית מקדש - ואם היה העולם יהפוך למקום יותר טוב