אני ילדה מאוד רגישה, ואני בוכה תמיד אבל תמיד שאנשים קרובים אליי מחבקים אותי.. אני רוצה להפסיק את זה ולהפסיק להיות כזאת רגישה. איך עושים את זה?

לא מתרגשים?

למה להפסיק?
ממתי להיות רגיש זה דבר רע?

שואל השאלה:
אין אני לא שולטת בזה

להיות רגישה זה לא דבר רע אני לא חושבת שיש דרך להפסיק את זה

אי אפשר לשנות את זה לגמרי זה משהו שנמצא באופי

להתאפק מלבכות זה עוזר

שואל השאלה:
אני לא יודעת אבל זה מונע ממני לחבק אנשים שקרובים אליי כדי לא לבכות

יאו גם אצלי זה גם ככה בזמן האחרון
כשאחים שלי מעליבים אותי אני לוקחת את זה ממש קשה (והם קטנים ממני ובהרבה ובאמת שהם אומרים שטויות אבל אני לוקחת את זה ממש קשה מהם )
פעם בכלל לא בכיתי ואמרתי בכי זה לחלשים וכל זה ובכיתי כשאף אחד לא ראה לעיתים רחוקות

זה באמת ממש מעצבן,
אני נעלבת מאחים שלי בגלל שהם משפחה שלי וכשהם אומרים משהו מעליב במקום להיות איתי ולעודד אותי זה ממש פוגע כי בכל זאת הם אנשים יקרים לי וזה מסריח מה שהם עושים, סבתא שלי אומרת שאנחנו ילדים רעים בכללי.

בכל מקרה כמו שאמרתי זה מעצבן כי כשנפגעים פתאום הכל נהיה לאט -מהר מטושט ורץ הולכים מהר כמה שיותר רחוק, כדי שלא יראו שבוכים.
ובכללי אני משום מה מסתגרת אחרי זה באחד החדרים-לבד.

פעם אני לא הייתי ככה, משום מה ממש לפני המון זמן החלטתי שאני יותר לא בוכה, לפחות לא בציבור כי זה בושה או משהו כזה, ופשוט לאט לאט הרגלתי את עצמי לא לבכות -להתאפק. זה היה ממש ממש קשה אבל עם הזמן זה התחיל לעבוד, והיו תקופות ששחכתי איך בוכים בכלל.
וזה היה במשך הרבה שנים.

בשנה האחרונה חזרתי לאט לאט לדמוע וכל זה וגם לבכות יותר בעיקר לבד וכל זה, בעיקר כי הכרתי כמה אנשים שאמרו שלבכות זה בסדר וגרמו לי להתפתח יותר ולבכות יותר (לא לידם, אבל הוצאתי את הצד הרגיש שבי שהסתרתי כל הזמן)


בכל מקרה, כנראה זה סוג של אופי וכל אחד מתמודד עם אחרת.