תשובה אחת
שואל השאלה:
מהפרהיסטוריה ועד העת העתיקה היו אלפי אלילים ואלים שונים ומשונים. השפעות היו כל הזמן. סוחרים ונוודים הביאו אלים קטנים איתם ובני המקום העתיקו אותם, נתנו להם שמות משלהם או שיבשו את השם המקורי, המשיכו איתם וכך הלאה.
קשה לדעת מה מקורה של גאיה מכיוון שהספרות היוונית לא חשפה את תולדות האמונה שהביאה ליצירת המיתולוגיות השונות. לכן התשובות יהיו כן ולא. כן, מכיוון שהשפעות כאלה קושרות לא פעם בין האלות הללו ולא - מכיוון שעל פי הממצאים הנוכחיים, איננו ממש יודעים במדויק.
כך או כך, בתקופות קדומות היו הנשים חשובות לא רק בלידת ילדים, אלא גם כמקור המרכזי ליצירת המזון. לפי הארכיאולוגים נשים מלקטות היו הראשונות שגילו שניתן לזרוע באדמה ולגדל תבואה ולא רק להסתפק במה שהטבע נותן. משזיהו את התהליך של צמיחת הצמחים, הן למדו לאסוף זרעים ולהכין מהם לחם וכך החלו לגדל תבואה בעצמן.
כך החלה האישה הקדומה לעבד אדמה וללקט מזון ולהביא שפע למשפחה. משם נולד החיבור בין האישה לצמיחת החיטה, מה שיצר את המיתוס של שפע האלה הנשית. לאיטו הלך והתפתח המיתוס של "אלת האדמה" וממנו צמחו אלילות רבות ובעלות שמות שונים בתרבויות השונות: החל מגאיה, שעליה שאלת, אך גם אלילות כמו אשתר, אשרה, מה, אנאהיטה, אסטרטה ואחרות.
במקדשי האלה הוצבו בתור קישוטים, כלי חקלאות ואפיית לחם. היו שם מכלי אחסון לתבואה, דרך אבני הריחיים ששימשו לטחינת הזרעים לקמח ועד לתנורים שבהם אפו את הלחם. גם המתנות שהביאו הכוהנות לאלה היו לחם שאפו בשבילה כתודה על היבול החקלאי. ההשערה היא שזהו המקור של טקסי הלחם הנהוגים בכל הדתות המוכרות.
חשיבותם של האלילים הגברים, אגב, תעלה רק בתקופות מאוחרות יותר, כשתגבר חשיבותה של המלחמה. זה יקרה לאחר התקופה הנאוליתית, שבה לא נמצאו כל סימנים לקיומן של מלחמות של ממש.
מהפרהיסטוריה ועד העת העתיקה היו אלפי אלילים ואלים שונים ומשונים. השפעות היו כל הזמן. סוחרים ונוודים הביאו אלים קטנים איתם ובני המקום העתיקו אותם, נתנו להם שמות משלהם או שיבשו את השם המקורי, המשיכו איתם וכך הלאה.
קשה לדעת מה מקורה של גאיה מכיוון שהספרות היוונית לא חשפה את תולדות האמונה שהביאה ליצירת המיתולוגיות השונות. לכן התשובות יהיו כן ולא. כן, מכיוון שהשפעות כאלה קושרות לא פעם בין האלות הללו ולא - מכיוון שעל פי הממצאים הנוכחיים, איננו ממש יודעים במדויק.
כך או כך, בתקופות קדומות היו הנשים חשובות לא רק בלידת ילדים, אלא גם כמקור המרכזי ליצירת המזון. לפי הארכיאולוגים נשים מלקטות היו הראשונות שגילו שניתן לזרוע באדמה ולגדל תבואה ולא רק להסתפק במה שהטבע נותן. משזיהו את התהליך של צמיחת הצמחים, הן למדו לאסוף זרעים ולהכין מהם לחם וכך החלו לגדל תבואה בעצמן.
כך החלה האישה הקדומה לעבד אדמה וללקט מזון ולהביא שפע למשפחה. משם נולד החיבור בין האישה לצמיחת החיטה, מה שיצר את המיתוס של שפע האלה הנשית. לאיטו הלך והתפתח המיתוס של "אלת האדמה" וממנו צמחו אלילות רבות ובעלות שמות שונים בתרבויות השונות: החל מגאיה, שעליה שאלת, אך גם אלילות כמו אשתר, אשרה, מה, אנאהיטה, אסטרטה ואחרות.
במקדשי האלה הוצבו בתור קישוטים, כלי חקלאות ואפיית לחם. היו שם מכלי אחסון לתבואה, דרך אבני הריחיים ששימשו לטחינת הזרעים לקמח ועד לתנורים שבהם אפו את הלחם. גם המתנות שהביאו הכוהנות לאלה היו לחם שאפו בשבילה כתודה על היבול החקלאי. ההשערה היא שזהו המקור של טקסי הלחם הנהוגים בכל הדתות המוכרות.
חשיבותם של האלילים הגברים, אגב, תעלה רק בתקופות מאוחרות יותר, כשתגבר חשיבותה של המלחמה. זה יקרה לאחר התקופה הנאוליתית, שבה לא נמצאו כל סימנים לקיומן של מלחמות של ממש.
מערכת סטיפס
באותו הנושא: