החבר הכי טוב שלי נפטר..

): אני כל כך משתתף בצערך );
אני בטוח שהוא מסתכל עליך מלמעלה והוא שומר עליך ורוצה רק שתשמחי למרות שקשה
הוא רוצה שתמשיכי בחיים שלך כמו תמיד
ושתמשיכי לזכור אותו

משתתפת בצערך..

צר לי לשמוע...
אני מבינה את הכאב שלך, תנסי פחות להשתקע בו, תנסי להוציא את המחשבות מראשך. אני יודעת, זה לא קל, אבל בהחלט אפשרי.

דבר ראשון, שלא תדעי עוד צער
דבר שני
אם בר לך לצאץ בהצהרות פילוסופיות על המוות והכל אני פה
אין לי בעיה שתחפרח לי בפרטי גם שאנלא מחוברת
העיקר שזה יעזור לך להתגבר
וזה בסדר שאני שואלת רק ממה הוא מת ואיך?
אם לא נעים לך אל תעני אני לגמרי מבינה

כל כך מצטערת לשמוע...
אבל הוא חי, לא?
לא הבנתי כל כך, הוא חולה עכשיו?
תקשיבי, משהו נורא יקר לי הלך לפני חודש, הייתי מחוברת אליו שמונה וחצי שנים
וזה כל כך כואב לי שאפילו שאני כותבת את זה אני בוכה..
למרות שזה היה איזה שמונים אחוז מהחיים שלי אני משתדלת לא לחשוב על זה, אחרת אני ישר בוכה...
אל תחשבי עליו..
תחשבי על דברים אחרים
סליחה על הבורות
משתתפת בצערת

כואב לי לשמוע, משתתף בצערך, זה לא קל לאבד קרוב, אני איבדתי הרבה אנשים בחיי מגיל צעיר ואולי בגלל זה אני כבר לא כל כך מוצף ברגשות כשזה קורה כי כבר התרגלתי לזה שמישהו כבר לא פה סתם ככה. הקור והאדישות האלה כואבים לי יותר מהאובדן עצמו, אני מרגיש רע עם זה שזה מרגיש לי נורמלי שאנשים הולכים.
הלוואי ומה שקרה לי לא יקרה לאף אחד אחר, עדיף להיות עצוב לפעמים רגשות זה אנושי וזה מראה כמה היה לך חשוב ממנו.

תעשי את מה שהוא רצה לעשות תמשיכי את דרכו ואל תשברי בסוף כולנו נהיה למעלה ואני בטוחה שהוא שמח לראות אותך מלמעלה

ראיתי רק עכשיו
אני כל כך מצטערת.
אני יכולה להזדהות עם האובדן שלך
גם אני איבדתי את החבר הכי טוב שלי
זה שהיה שם בשבילי, תמך בי ואף פעם לא פקפקתי בו (פיקפקתי בכל החברים שלי חוץ ממנו לא פעם)
זה שהרים אותי ברגעים קשים
אומנם החויה שלנו לא דומה
שלך הרבה יותר קשה וכואבת.
אני יודעת שקשה לך עדיין אם זה
ובאמת שאין לי מילים
אין דבר שאוכל לכתוב כדי לרפא את זה
למרות שתאמיני לי שהייתי רוצה
אבל אני כן כאן בשבילך
ואת באמת מוזמנת לפנות אלי תמיד
לפרוק את הכל.
ושוב הלוואי והייתי יכולה לעשות יותר.