אין לי ביטחון בשיט, אני שונאת את עצמי

זה לא תמיד היה ככה, אבל אז התחיל גיל ההתבגרות.. פתאום הכל משתנה, פתאום אכפת לי מה אומרים ומה חושבים עליי, פתאום כל מילה פוגענית שזורקים לי מקבלת משמעות גדולה מבחינתי, פתאום כל צחוק שנפלט לבן אדם שנראה יותר טוב ממני גורם לי לבכות מבפנים.. נמאס לי לחיות ולחשוב כל הזמן מה יגידו מה יעשו מה יחשבו, נמאס לי מתחושת ההשפלה הזאת שלא עוזבת אותי בשקט, מרגישה מושפלת וחסרת תועלת.. ולפעמים אני מרגישה טוב, עד שמישהו בא ואומר לי מילה ופתאום משנה את זה.. למה זה כל כך משפיע עליי? מה לא בסדר בי? טוב נכון.. אני לא כזאת יפה. ונכון.. אין לי גוף יפה. ונכון שאין לי את ההתנהגות הכי טובה בלשון המעטה אבל מאחורי הכל אני בן אדם.. אני חיה אני נושמת ואני בדיוק כמו כל בן אדם אחר אז למה אני נותנת להם להשפיע עליי כל כך? מה לא בסדר בי?