לצה אני תמיד נדלקת על חננות ומוזרים? גם חברות שלי תמיד צוחקות עלי על זה, אף פעם אני לא ירצה ערסים נגיד

כנראה שמשהו בהם לא מאיים עליך (=כלומר: את יודעת שיהיו עדינים איתך ויתייחסו אלייך יפה)

סתם השערה

בתור אדם שגאה בחנוניות שלו אני לא מוצא בזה דבר מוזר...
סתם. כל אחד וההעדפות שלו: לכל אדם יש את מודל היופי שלו ומי שהוא מרגיש שהוא מתחבר אליו.
והשאלה למה דווקא חנונים ומוזרים: את זה את צריכה לשאול את עצמך; מה את אוהבהת בהם, למה את מתביישת/מתפדחת מזה שהם מוצאים חן בעינייך וכו'.
ובלי להעליב, אני כן פגשתי ערסים אינטיליגנטים, אבל מעט מאוד; לדעתי ערסים ברובם הם תת-תרבות כושלת.

לא יודעת, קצת מגעיל שאת מתייגת אותם ככה לדעתי.. כאילו. מזה חננות? מזה מוזרים? זה מילים שנועדו ללעוג ולהמעיט במישהו. אני לא מבינה אותך באמת כי אם אני מחבבת מישהו שנחשב ל"מוזר" או "חנון" אני לא אקרא לו ככה כי לא ככה אני רואה אותו.. אני אראה אותו כנראה כחכם, מצחיק, ביישן, חמוד, שונה. אבל מוזר וחנון? טיפה נשמע שאת מחפשת פה תשומת לב...