מהלך הניסוי: בלק מילא שני מכלים זהים בכמות שווה של מים וקירר אותם. מכל אחד הוא קירר כך שהמים שבו התקררו לC0 אך לא קפאו. את המכל האחר הוא קירר כך שהמים שבו התקררו לC0 וקפאו לקרח. הוא הניח לשני המכלים לעמוד ולהתחמם באותה סביבה, ומדד את פרק הזמן שנדרש למים בכל אחד מהמכלים להגיע לטמפרטורה שקבע מראש. תוצאות הניסוי: תוצאות המדידות: המים במכל הראשון, שקוררו רק עד לנקודת הקיפאון אך לא קפאו, הגיעו לטמפרטורה הרצויה בתוך חצי שעה, ואילו המים הקפואים שבמכל האחר הפשירו והגיעו לטמפרטורה הרצויה רק לאחר כ10 שעות וחצי. מסקנות הניסוי: לפי התוצאות הבין בלק שכמות החום שקלטו המים מן הסביבה במכל שבו קפאו המים הייתה גדולה בהרבה (לפי חישוביו פי 21 בערך) מכמות החום שקלטו המים במכל הראשון. מתוך כך הוא הסיק שנחוצות 20 "יחידות חום" כדי להעביר את המים ממצב מוצק למצב נוזל, ועוד "יחידת חום" אחת כדי לחמם את המים לטמפרטורה הרצויה. משתמע מכך שחלק מהחום שסופק למים הוא "נסתר" ואינו משפיע על הטמפרטורה שלהם. בלק קרא לכמות חום זו בשם "חום כמוס".
השאלה: בארצות קרות שיורד בהן הרבה שלג, כאשר מזג האוויר מתחמם השלג מפשיר לאטו, ובמקומות מסוימים קרחונים נשארים עד סוף הקיץ. כיצד תוצאות ניסויו של בלק מסבירות את תופעות הטבע הללו?
4 ביוני 2017, 16:50
3 תשובות
חחח גם לי יש מחר סיוטט אני אשאל את חברות שלי על השאלה את יודעת אולי מזה סביבת חיים?