בן 25, מרגיש לכוד, מחוסר עבודה, אין רכב, חסר חיים וחי עם ההורים, המשך בתגובות..

זה עדיין לא מאוחר להיות מאושר, תיקח את עצמך בידיים, תחפש עבודה, ככה גם תמצא חברים, ואם אין לך מכונית זה לא סוף העולם, לא כולם מקבלים מכונית בגיל 19, תעבוד, תרוויח כסף, ותקנה לך מכונית.
ולהיסגר בחדר לא יעזור, נכון שדיכאון זה דבר שמבודד אותך, אבל אתה לא צריך להיכנע לו, תצא, תהנה, תעשה חיים, לאט לאט תצא מהדיכאון ואולי גם תמצא בת זוג, אחרי הכל זה תלוי רק בך ובכוח הרצון שלך.
בהצלחה

קודם כל, רכב ומסיבות זה לא מה שיהפוך אותך למאושר.
אם אין לך עבודה, לך ללשכת העבודה ותבקש עבודה בחצי משרה. אני לדוגמא, לא יכול לעבוד כמעט בגלל דיכאון, וקיבלתי את עצמי ואת המצב כמו שהוא ועכשיו אני עובד שעתיים ביום ומרוויח 2000שח בחודש. והבוס והעובדים מאוד מרוצים ממני ואמרו שאני עובד מצוין.
אם אתה לא יכול לעבוד 8 שעות ביום, תעבוד שעתיים, שלוש. אבל עדיף שתעשה משהו מאשר כלום.

תתחיל מקטן, לאט לאט אתה תתקדם ותצליח.

אתה מבין את המצב, עכשיו אתה צריך למצוא את הכוח ואת היכולת לשנות. להתחיל ממה שאפשר העיקר שתהיה לך התחלה. להצטער על מה שהיה זו התחלה של שינוי בחיים כאשר באמת רוצים לקדם את החיים לבעלי משמעות. כדאי להיוועץ בהכוונה מקצועית ולקבל תמיכה ממי שאתה יכול. תפתח לך תחביבים ותתמיד בהם. כושר התמדה זו מילת מפתח. לחיות בחוסר בהירות לגבי החיים מוביל לפחד וכדי להתמודד עם הפחד ולקבל את הביטחון שהחיים שלך יכולים להיות אחרת אתה צריך את האומץ להשתנות. להשתנות לטובת עצמך ולקחת את התהליך בפשטות תוך תכנון אמיתי של הרצונות שלך ומה שאתה רוצה להגשים.
נכון, אי אפשר להחזיר את כל מה שהחמצת. אבל אתה חיי בהווה, יש לך עוד חיים לפניך לחיות אותם, למצוא את השמחה שלך והיעדים שלך שיתנו לך את הכוח לפרגן לעצמך ולהיות שלם עם עצמך. אני מאחל לך להגשים את עצמך ושתהנה מהדרך. אל תתייאש תאמין שאפשר להגיע לאן שהלב חפץ. זה יכול להגיע כאשר תמצא את עצמך בסביבת אנשים שבאמת יעריכו אותך ויקבלו אותך ויגלו בך את הדברים הטובים. תתן מעצמך וכך תגלה עוד דברים חדשים שלא הכרת. תהיה קשוב לאחרים, תנסה לקחת יוזמה ופיקוד ותזרום עם התחושות שמחזקות אותך.

שואל השאלה:
אני בן 25 עוד מספר חודשים, במחשבה לאחור, ואין לי מה להתגאות. נשרתי תיכון בגיל 16 ולא לקחתי את התעודה שלי כשהייתי בן 19. עברתי על כמה קורסים במכללה אחרת אבל אני פשוט לא יודע מה אני רוצה לעשות. ביליתי את רוב חיי כאשר אני נועל את עצמי בחדר שלי בגלל דיכאון, חרדה חברתית, ובגלל זה, הפסדתי מה שאר האנשים שהם בני גילי היו משיגים ומתנסים בהם. דברים כמו ללכת לנשף, מקבלים את המכונית הראשונה שלהם, הולכים למסיבות, וכו '. כל זה הוא רק הזדמנות שהוחמצה לי.. זה ממש קשה להישאר מאושר במצבי הנוכחי. אני מתעורר ואני מרגיש לכוד.. נהיה קשה לנשום ואני מנסה להבין מה השתבש. יש לי המון דברים. אני צריך לתקן את ואני אין לי מושג מאיפה להתחיל. אני צריך עבודה, אני צריך לקבל רשיון, אני צריך לזוז. אלה דברים שנעשים כאשר אתם 18-20, כאן אני בגיל 25. בחזית העבודה, תעסוקה האחרונה שלי הייתה ב- 2013. אני הלכתי לבית ספר במשך שנה, ואז ניסיתי לחפש עבודה אחרת, אבל שום דבר לא צץ פתאום. יש לי מספר ראיונות (לפחות 10 ~), אפילו לא טיפה אחת תקועה. אני מניח שאני רק מנסה לבקש עצה מה לעשות. הייתי כה מאחורי על החיים. אין לי מושג מאיפה להתחיל.