2 תשובות
זה בסדר שאת עוזרת לאחרים אבל גם תחשבי על עצמך, את בת אדם טוב, אין דבר רע שתעזרי לאנשים, צריך לפתח עור של פיל וזה עניין של עבודה עצמית, תנסי להתעלם, אל תייחסי לילדים ולבנות כאלה, משמעם להם בחיים, את לא שמנה. הבעיה היא בהם וגם בהן
שימי לב לזה שאת מודעת לבעיה שלך ואת מודה בה, זאת כבר התקדמות. זה שאת מנסה ורוצה לשנות את המצב, זה עוד יותר מעולה. המצב יכול להשתנות רק בהדרגתיות. זה לא אפשרי לקום בוקר אחד עם ביטחון עצמי גבוה ("יום אחד היה לי סוף סוף בטחון בקשר לגוף שלי") או בלי שום הרגלים שגורמים לך להיפגע. זה התנהגות שהתרגלת אליה ויקח לך זמן לשנות אותה, אל תלחצי על עצמך או תכעסי שזה לא קורה מהר.
זה מקסים מצידך לדאוג לסביבה שלך, לעזור, לסלוח- לא כולם יכולים לעשות את זה ככה. הבעיה היא שאת עוזרת למי שהרסו לך את החיים, למה הם עדיין בחיים שלך? אני מציעה שתחליטי שאת לא עוזרת להם יותר ואפילו לא מדברת איתם. תרחיקי מעצמך את מה שלא עושה לך טוב. למה את צריכה את זה קרוב?
אני מאמינה שאם תהיי מוקפת באנשים שאוהבים אותך ומתייחסים אלייך יפה, הביטחון העצמי שלך יעלה. כשאת בסביבה של אנשים שהרסו לך את החיים, באנשים שפוגעים בך ומנצלים אותך- ככה הם מראים לך שאפשר להתייחס אלייך. את צריכה לראות כמה טוב אפשר להתייחס אלייך ותעשי את זה גם לעצמך.
תאמיני לי, יש בך יחודיות, אין עוד אחת כמוך בעולם. יש בך יופי, יש בך יתרונות וגם חסרונות. אין שלמות, אל תדרשי מעצמך להיות מושלמת. אצל כולם יש גם חסרונות, גם אם נראה לך שלא. תנסי לחשוב (כל יום) על דברים טובים שיש בך, על מעשים טובים עשית בחיים.
תעבדי על צורת החשיבה שלך. ברגע שעולה לך מחשבה מזלזלת ופוגענית לגבי עצמך, תילחמי בה. תנסי להתסכל על עצמך מנקודת מבט יותר נטרלית או אוהבת, זה לגמרי (!) מגיע לך. תשאלי את עצמך איפה את יכולה להשתפר ולא מה הדברים הרעים בך.
החשיבה שלך מאוחר יותר תוכל לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות. כדוגמה, אותן בנות שאמרו לך "את ממש שמנה"- לא קיללו אותך. שמנה זו לא קללה, זה מצב (ואם הן צודקות ואת בעודף משקל ולא טוב לך כך, את תמיד יכולה להתחיל לעשות שינוי). במה עזרה לך ההליכה הביתה באותו יום? את הענשת את עצמך על כלום, פספסת חומר והסתגרת בבית. בפעם הבאה, תנסי להתעלם (תגידי לעצמך שיש בהן משהו לא בסדר כי הן מחליטות להעביר עליך ביקורת סתם ככה. את לא עשית משהו רע..) או להגיב "שאלתי אתכן מה אתן חושבות?"\ "וככה טוב לי"\ "ומה בעיה?"\ "תתעסקו בשלכן".
זו לא בושה לבקש עזרה, מחברים, מהמשפחה מהיועצת או אפילו לבקש ללכת לטיפול מקצועי שיעזור לך להעלות את הביטחון. גם אני כאן בשבילך אם תרצי.
זה מקסים מצידך לדאוג לסביבה שלך, לעזור, לסלוח- לא כולם יכולים לעשות את זה ככה. הבעיה היא שאת עוזרת למי שהרסו לך את החיים, למה הם עדיין בחיים שלך? אני מציעה שתחליטי שאת לא עוזרת להם יותר ואפילו לא מדברת איתם. תרחיקי מעצמך את מה שלא עושה לך טוב. למה את צריכה את זה קרוב?
אני מאמינה שאם תהיי מוקפת באנשים שאוהבים אותך ומתייחסים אלייך יפה, הביטחון העצמי שלך יעלה. כשאת בסביבה של אנשים שהרסו לך את החיים, באנשים שפוגעים בך ומנצלים אותך- ככה הם מראים לך שאפשר להתייחס אלייך. את צריכה לראות כמה טוב אפשר להתייחס אלייך ותעשי את זה גם לעצמך.
תאמיני לי, יש בך יחודיות, אין עוד אחת כמוך בעולם. יש בך יופי, יש בך יתרונות וגם חסרונות. אין שלמות, אל תדרשי מעצמך להיות מושלמת. אצל כולם יש גם חסרונות, גם אם נראה לך שלא. תנסי לחשוב (כל יום) על דברים טובים שיש בך, על מעשים טובים עשית בחיים.
תעבדי על צורת החשיבה שלך. ברגע שעולה לך מחשבה מזלזלת ופוגענית לגבי עצמך, תילחמי בה. תנסי להתסכל על עצמך מנקודת מבט יותר נטרלית או אוהבת, זה לגמרי (!) מגיע לך. תשאלי את עצמך איפה את יכולה להשתפר ולא מה הדברים הרעים בך.
החשיבה שלך מאוחר יותר תוכל לבוא לידי ביטוי גם בהתנהגות. כדוגמה, אותן בנות שאמרו לך "את ממש שמנה"- לא קיללו אותך. שמנה זו לא קללה, זה מצב (ואם הן צודקות ואת בעודף משקל ולא טוב לך כך, את תמיד יכולה להתחיל לעשות שינוי). במה עזרה לך ההליכה הביתה באותו יום? את הענשת את עצמך על כלום, פספסת חומר והסתגרת בבית. בפעם הבאה, תנסי להתעלם (תגידי לעצמך שיש בהן משהו לא בסדר כי הן מחליטות להעביר עליך ביקורת סתם ככה. את לא עשית משהו רע..) או להגיב "שאלתי אתכן מה אתן חושבות?"\ "וככה טוב לי"\ "ומה בעיה?"\ "תתעסקו בשלכן".
זו לא בושה לבקש עזרה, מחברים, מהמשפחה מהיועצת או אפילו לבקש ללכת לטיפול מקצועי שיעזור לך להעלות את הביטחון. גם אני כאן בשבילך אם תרצי.
באותו הנושא: