למה כשמסיימים כיתה יב זה עצוב? תשמחו! סיימתם להיות "בבית הכלא"! אני שנה הבאה עולה לכיתה ט. כמה סבל!

כשאתה קטן יותר אז אתה מת לסיים עם זה ואז כשאתה מסיים עם זה אתה אומר לעצמך "בואנה זה עצוב".. זו תקופה שלא תחזור בגלל זה צריך לנצל אותה.. שנה הבאה אני יב וזה הזוי ועצוב לי ממש

כי נפרדים מהחברים ועוברים לפרק חדש בחיים שהוא צבא, שנת שירות או שירות לאומי

כמו שאמרו מעליי. זה קל יש לך מסגרת וכולם דואגים לך.
כשתגיעי ליב תביני כאילו אחרי הכל זה מסגרת שאת בה כבר 12 שנים וזה קשה לעזוב את כל זה פתאום

זו תקופה שלא תחזור על עצמה ולמרות כל המבחנים ווהכל.. זה החיים הקלים אחרי הביתספר מתחילים כל הדגאוץ נצלי כל רגע (:

תגיעי לצבא ותביני.
איך אני מתגעגעת לבית ספר:(

הייתי בכיף מחליפה איתך
אני מפחדת מהחיים האמיתיים
מהעצמאות, האחריות, המחוייבות
אפילו מללכת לבד למשרד הפנים ולחדש דרכון חחח
זה פשוט הרגשה כל כך שונה לדעת שאני שנה הבאה לא אהיה במסגרת בית ספרית שאוכל "לסבול" ממנה
חוץ מזה שבית ספר זה יותר טוב מצבא ועבודה
פחות לחץ יותר עצמאות לעשות מה שבראש שלך
אם את רוצה להבריז, תבריזי
בצבא ובעבודה לא יעבור לך בקלות הברזה חד פעמית

אני מתה כבר לסיים יב אני לא מבינה למה להיות עצובים

אולי כרגע את חושבת שברגע שאת משתחררת מהמסגרת הזאת הכל כיף וקסום, אבל בסופו של דבר בבית הספר רוצים שתצליחי ככל האפשר, גם אם זה אומר להקשות עליך קצת.
ברגע שאת בן אדם בוגר לאף אחד לא יהיה אכפת מה את עושה.
כשאת מתחילה להתמודד עם כל הלחצים של החיים האמיתיים בית ספר נראה כמו מקום ממש תומך בהשוואה.

בית ספר זה שגרה שמובילה אותך 12 שנים כל יום. מאוד קשה לעזוב משהו שהתרגלת עליו

מאמי עדיין לא סיימת כיתה ח מה זה בית כלא בחיים שלך לא ראית בגרות

חח תחכי קצת כשתגיעי לצבא ואז תביני למה זה עצוב..

אני כל כך שמחה שאני מסיימת השנה! לא התגעגעתי ולא אתגעגע

כי בסך הכל בית ספר זאת המסגרת הכי קלה בחיים, ואין לך כל כך הרבה אחריות על החיים שלך חוץ מלקום כל יום וללכת לבית ספר.
כשמסיימים צריך להתחיל לדאוג לעצמך ולחשוב מה לעשות בהמשך החיים, זה לא כזה קל פתאום שהכל חופשי ולא יודעים מה לעשות.
ובסך הכל היה לי טוב בבית ספר, עם כל הצחוקים והחברים,
מודה שבכיתה ט רק חיכיתי כבר ליום שאסיים אבל עכשיו שהיום הזה הגיע אני רואה שזה באמת עצוב.

את תביני את זה בתחילת כיתה י"א.

חחח חכי שתגיעי ליב, או שבעצם חכי לצבא את תגידי שהיית משלמת מליון שקל לחזור לבית ספר

/-| twenty one pilots: אם ב"עצמאות לעשות מה שבראש שלך" את מתכוונת ל ללכת לאן שאומרים לך, לאכול מתי שאומרים לך, לצאת להפסקה של כמה דקות ואז לחזור, אסור שיהיה לך דעה שונה משל המורה, לכתוב מתי שאומרים לך, לצייר מתי שאומרים לך, ללכת לשירותים מתי שאומרים לך ואם את עושה את מה שאת אוהבת וזה לא מתאים לשיעור את מסולקת מהכיתה- אז כן, אני מסכימה.

אני מסיימת י'א
ומבינה ששנה הבאה אני מסיימת את הכל.. לא בא לי להתבגר:

זה עצוב אני עולה ליא' ולא בא לי שזה יגמר

כי אתה מסתכל אחורה וחושב אם ניצלת את התקופה הזאת בצורה הטובה ביותר, ואוכל סרטים כי התקופה הזאת לעולם לא תחזור, סיימנו להיות ילדים חסרי דאגות

אין אף אחד שיכול להסביר לך את זה יותר טוב מהחיים עצמם. את תראי כשתסיימי יב

אני מתה מפחד להתמודד עם כל העולם ואני מרגישה שהבית ספר לא הכין אותי בכלל לחיים אחרי בית ספר אני לא יודעת איך אצליח להתנהל איך כלום לא תיהיה לי את המסגרת הזו ששומרת עלי אלא אצטרך לדאוג לעצמי

את קוראת לבית ספר סבל? איפה עוד יהיה לך מקום שתהי בו עם כל החברים שלך, מקום שבו תדעי בוודאות שתפגשי את כולם, שיהיה לך הפסקות ואפילו השיעורים עצמם זה אחד הדברים שאני הכי מתגעגע אליהם. אני מתגעגע למורים שלי, לבדיחות שהיינו מעבירים בשיעורים שאלו בדיחות שאני כנראה כבר לא ישמע. אפילו לחלק הזה של ללמוד למבחן לילה לפני עד שכל המוח נישרט אני מתגעגע זה ימים שכבר לא יחזרו תנצלו כל רגע.

אני כרגע מסיימת יב', ואני ממש עצובה, ואגיד לך למה. אחד, אין לך מסגרת מסודרת, את עצמאית ואת מחליטה על סדר היום שלך, זה נראה כיף, אבל מלחיץ מאוד. שתיים, את פוגשת את החברים שלך יום יום בבצפר, תחשבי שהסבירות שתפגשי אותם בתדירות כל כך גבוהה כמו בבית ספר נמוכה מאוד, וזה מבאס, קשרים מתרופפים ולא מצליחים לשמור על קשר עם כולם. שלוש, כמו שאמרתי את עכשיו צריכה לנתב את הדרך שלך ולמצוא את עצמך. לכן מתוקה, תעריכי, עם כל המורים המעצבנים, ו"איזה באסה מסיימים היום בארבע", את עוד תתגעגעי...

קייטי בשבילך
מה ציפית שבבית ספר לא יהיו חוקים ולא יהיו אנשים שיגידו לך מה לעשות?
את מסתכלת על בית ספר כאילו זה משהו כל כך נוראי בגלל שאומרים לך לעשות משהו שאת לא רוצה, אבל מי אמר לך שאת חייבת לעשות את כל הדברים האלה שציינת?
אם את לא רוצה לצאת לטיול, אל תצאי
אם את לא רוצה לכתוב בשיעור או להעתיק מהלוח, אל תעשי את זה וכו וכו
אבל שתדעי שכשתגיעי לצבא, זה יהיה פי שתיים יותר גרוע מבית ספר כי אם לא תצייתי למפקד/ת שלך יעשו לך דברים הרבה יותר גרועים מסתם להגיד נו נו נו
כשתגיעי לעבודה, שם אולי ישלמו לך על זה שאת שם אבל יפטרו אותך אם לא תעשי מאמצים
רק אתמול הייתי צריכה להתמודד פעם ראשונה בחיים שמנהלת משמרת מעירה לי על זה שאני איטית מידי ושבמקומות עבודה אחרים היו אומרים לי ישר ביי ביי
אז בהתחשב בכל החסרונות של הבית ספר, זה עדיין מקום הרבה יותר טוב

אני בכיתה ט (עולה לי)
וכבר אני מבינה שלא בא לי לסיים יב..
זה כיף כל החברים וזה

כל מי שבבית ספר אומר שהוא מת לסים
כי הוא לא באמת מבין את הקושי שבחיים האמיתיים..
בית ספר זה פשוט קיטנה לעומת צבא ועבודה
בקיצור תבינו את זה רק כשתסיימו
תנצלו תזמן הזה טוב..

תחשבי שכל החברים שאת רואה ורגילה אליהם ביום יום מתפצלים וכל אחד הולך לדרך שלו ואת שומרת על קשר רק אולי אם כמה חברים בודדים, את מתחילה צבא, חיי אזרחות, את צריכנ להתחיל לפרנס את עצמך, לחפש עבודה, לימודים, פסיכומטרי. ובגדול זה זהו אתה לא תחזור יותר לעולם לבית ספר כמה שזה נשמע לך כיף אבל אין מצב שבחופש הגדול כל אחד אמר לפחות פעם אחת שוואלה הוא מתגעגע לבית ספר. אז התחושה הזאת סופית בכיתה יב..

בתורמישהי שבצבא תהני בבית ספר כמה שאת יכולה, אר כך הבעיות הגדולות באמת מתחילות

זה עצוב כי עוברים לבית כלא יותר גרוע.. צהל.
זו מסגרת חונקת פי מאה

כי בית ספר זה מסגרת, זה רשת ביטחון ולא משנה מה וכמה שזה קשה ומייאש, את עדיין יודעת שאת קמה בבוקר, הולכת לבית ספר וחוזרת ודואגים לך.
עכשיו זאת התקופה שכל השמיניסטים מתים מפחד, המעבר מהמסגרת ומהקטע של "דואגים לי להכול' לקטע של "אני ברשות עצמי".
תהני מהתקופה הזאת כמה שאת רק יכולה, כשהיא תסתיים את תצטרכי לקיים את עצמך ובעצמך

כשתגיעי ליב, גם את תתחילי לפחד

את בחטיבה ברור שלא כיף לך כיתה ח מיותרת

כי כשאתה עוזב את בית ספר את. נהיה מבוגר ואז זה נחשב ל"מטריד" לשחק באקולוקו

בדיוק לפני כמה שעות חזרתי מטקס סיום הלימודים. אץ צודקת זה באמת כיף לסיים אץ כל הלחצים המבחנים והעצבים שהלימודיפ מביאים.
אבל מצד שני, אין לך יותר מסגרת שתשמור עליך, עכשיו אני יוצאת לחיים האמיתיים, בעיוץ אמיתיות, דברים שאני לא מכירה ודברים חדשים וקשים יותר להתמודד איתם. לא רק זה, אבל מה עם החברות? החברים? עכשיו כל אחת פונה לדרך משלה ואני כבר לא אקום כל בוקר לשגרה של לימודיל ורואה את הפרצופים של כולן.. זה עצוב, זה כואב וזה מרגש בו זמנית.

זה מלחיץ, אני בי"א וכל החברים הכי טובים שלי בי" ופתאום הם טסים לבד לחול ואז מתגייסים. הבית ספר בסופו של דבר לא ממקום כזה נורא, היו לי מורים נוראים אבל יש לי גם מורים מבריקים שאני באמת מאושר שזכיתי ללמוד אצלם.

את עולה עכשיו ליא נכון ?