מה הצד האפל שלכם שאף אחד/מעטים יודעים ממנו?

אני ממש אוהבת סיפורי אימה וסרטי אימה וגם מקרים אמיתיים ומפחידים חח.

צחקתי בקול^ (אה מחקו לו חבל)
אני אוהבת לקרוא על רוצחים וכל מיני דברים שקשורים לקרימינולוגיה חח

אני סאדיסט.

אני מתה על פנטזיה ועל טבעי כול כך שאני מחפשת דברים על טבעיים בעולם

יש לי השפעה חברתית חזקה, אני מסוגל להרוס לאנשים את החיים אם אני רוצה. :) (אני לא עושה את זה כמובן)

אני ילדה שמתעצבנת בקלות
כמעט ואף אחד לא יודע את זה

קשה לי באמת להתחבר לאנשים ואני בן אדם מאוד קר.
אני גם ממש טובה במניפולציות ויכולה לגרום לאנשים לפעול כמו שאני רוצה או להרגיש ממש חרא עם עצמם
אני לא עושה את זה אבל

אני אוהבת שרע לילדה שאני לא אוהבת
אני אוהבת לראות מוות (בסדרות)
אוהבת שמורים צועקים על ילדים שאני שונאת
לפעמים יש לי חשק להוריד למישהו תראש (שאני ממש שונאת)
זה הצד האפל שלי אבל אני לא מראה אותו... מצטערת

אני אוהבת לראות אנשים בוכים

אני בדיכאון

אני גם כמוך אני אוהבת לקרוא על דברים רעים שקרו פעם, במיוחד בימי הביינים.. זהמעניין אותי כמו ספר מתח

אני שונאת אנשים.
מבחוץ תופסים אותי כמישהי ממש חברותית אבל מבפנים אני פשוט לא סובלת אנשים

אני כמוך! (שואלת השאלה) חשבתי שאני היחידה

לא אוהבת אנשים.

אני מתה על ערפדים ואנשי זאב, אחד החלומות שלי הוא להפוך לערפדית... בתכלס אני קצת כזאת.. אני יודעת מה הריח של הדם ומה הטעם שלו, אני מסוגלת להריח דם ולהגיד לך אם הוא עשיר בחמצן או לא..

אני גם מתעניינת בשיטות עינוי מהעבר!
לקרוא על רוצחים, סיפורים מפחידים של חטיפות וכל זה.-.

לפעמים באמצע הלילה אני מורידה גרב אחת מתוך שינה. וזו. תמיד. גרב. ימין.

שואל השאלה:
ואו אני מתה על התשובות פה
הלוואי ויכולתי לתת פרח לכולם

נ. ב. טוב לדעת שאני לא היחידה

אני מכשפה

אני לוקחת מכל קיוסק חמצוץ בשביל 'טעימה'

כשאני מחוץ לבית אני רגועה לא מתעצבנת נחמדה
בבית אני פסיכופטית צורחת מרביצה מקללת שוברת חלונות

דברים שקשורים לשיטות עינויי עתיקות וכל השיט הזה שקשור לרוצחים מפורסמים חקירות רצח שלא פענחו מסקרנים אותי משום מה..

זה לא ממש צד אפל זה פשוט משהו שאנשים לא יודעים עלי חושבים שלא אכפת לי מדברים כאלה

אני מתעניינת במומיות, ושלדים מהעבר
וגם הסטוריה על מה האמינו בעבר ואם באמת יש במומיות קללה שמי שפותח אותה מת וכאלה
בכללי מוות מעניין אותי 0_0 אם אני למשל רואה סרט ישן אני תמיד אשאל"השחקן מת?"

זאת שמכשפה*

אני מעדיפה שלא לחשוף את עצמי כאן (בנני)

אני רומנטית ממש

אני שונא את האנושות, מת לרצוח את כולכם חוץ מהחבר/ה שלי ולגור איתו/איתה לבד לנצל נצחים, אני פירומן, אני סדיסט, אני אוהב לדמיין איך אני רוצח אנשים-בעיקר לפי קצב המוזיקה שאני שומע, אני מתאהב בפסיכופטים, ההומור שלי בעיקר שחור וכחול, לא עובר יום בחיי בלי שאני אגיד משהו סוטה, ועוד הרבה דברים רעים, אחת הסיבות שאני חותך היא כי אני חושב שזה יפה וכי אני אוהב לצייר עם דם על הגוף, אני המצאתי את המשפט "העולם זה מה שמלמד אותנו סבל וכאב, אני רוצה להיות העולם שלך" ואת המשפט "מחשבות עמוקות ותחת עמוק", פעם כתבתי שיר שבו אני תולה את הקראש שלי, אני אוהב להתעלל מנטלית באנשים-אבל את זה כולם כבר יודעים. הצד האפל באמת שלי הוא שכשהייתי בן 13 ראיתי את כל mlp שיצא אז. זהו. אמרתי את זה. עפתי להתאבד.

אני מטורפת על פורנו
ומאוננת כל יום

יש לי אידיאולוגיה שלמה שמסבירה את המצב הקיים של הברירה הטבעית בחברה שלנו כבני אדם...
והיא מזכירה בלא מעט נקודות את האידיאולוגיה של היטלר.
אהה. ובנוסף, אני לא חושב שיש לי ממש מצפון כלפי אנשים שאני לא מוצא אותם חשובים לי.

סטוקרית, ברמות על. אין לי בכלל אינסטגרם, ואני נכנסת לכל הקישורים שנותנים בקבוצה של השכבה ועוברת על התגובות אחת אחת.

אני שונאת את רוב ה"חברות הטובות" שלי.

אני קנאי ורכושני בקטע מפחיד אבל, כלפי כל אחד שקרוב אליי, גם חברים.

אני סטוקרית וקנאית ברמות.
אני מטרידה את כל הקראשים שלי על ידי שאני לא מפסיקה לבהות בהם עד שתופסים אותי בטח הקימו קבוצת תמיכה חחח...

אני חולה בדיכאון (לא בטוחה עד כמה זה נחשב "אפל").

אני ממציאה לעצמי כל מיני סיפורים על אנשים שהיו בשואה.

אני שקרנית מאוד טובה ומשתמשת בזה המון.

בשנה שעברה היה לי ילד בכיתה שעכשיו עבר בית ספר, אני כותבת עליו ספר.

אוף )= נשבעת לך שאני אשמור בסוד

לפעמים אני נכנסת לגלידריות רק כדי לטעום, אפל, אני יודעת.

אין לי ממש אמפתיה לאנשים
יש כאלה שכן יש לי אליהם אמפתיה אבל לרוב אם מישהו מספר לי סיפור קורע לב אני לא אגיב

אני לא הולכת לספר אבל נחמד לראות שייש אנשים שדיי דומים

אני אוהב לצפות בעינויים של נשים מבחינה מינית,
סאדו, גאנגבאנג, בכוח
כנראה צפיתי ביותר מידי פורנו

מזוכיסטית...
וגם כמוך שואלת השאלה

אני רוצה שבאמת בשנה הזאת שתהיה אני באמת אצליח בלימודים, ולא עוד "טייק" של הפעם אני אשקיע, אלא הבטחה עם קיום

אני באמת שסטוקרית בעיקר בבנים שאני אוהבת או בנות שאני שונאת ומקנאה xd
אני אוהבת לריב \ להתחיל ריב
אני יכולה לפעמים להיות בכלל ולא נחמדה אם זה כבר עבר את הגבול
אני בכללי בהתחלה ביישנית ושמכרים אותי אני משוגעת.-.
ומשו שקרה עצוב והייתי קטנה בקיצור היה אוגר לחברות שלי ושיחקתי עם סוג של חבל והיינו בגינה ואיכשהו עברתי ובסוף היה משהו די חד ופתאום לצערי האוגר היה בדשא ואני עברתי לידו וזה חתך לו את העור והוא מת.. (הייתי סתומה כילדה קטנה
לפעמים לא אכפת לי ואני מסננת חברו שלי שכתבו לי ולפעמים אין כוח לענות
פירסמתי מוזיקל לי שלי ושל חברה שלא משתמשת בזה אפילו שהיא לא רצתה שאפרסם

כן אני רעה

אני מקיאה בכוונה כל פעם שאני מרגישה שאכלתי יותר מידי ; (

r.a.z.y אני גם כל כך אוהבת ערפדים ואנשי זאב אני מאוהבת בסידרה יומני הערפד והמקוריים וכמובן שלהיות ערפדית זה ממש מגניב רק שאני לא יודעת לזהות עם הדם עם חמצן או לא חח..

אני תלותי ברמות ואני נקשר רגשית

אני מפחדת להסתכל במראה כדי לא לראות שם דמות של רוח.
כשאני לבד בבית אני לא מצליחה להירדם בגלל שיש לי תחושה שיש מישהו איתי.
אני בדיכאון כבר שנה בגלל הכיתה שלי והורים שלי.

את כולם פה למשטרה. חח

האנונימי מעליי-צודק לול

לא אפל אבל אפאחד לא יודע-
שונאת את הגוף שלי. אני נמצאת במלחמה להראות לבנות מלאות שהגוף שלהן יפה ובעצם שונאת את שלי..

אני חרמנית מאוד ותמיד, אני ממש רוצה כבר זי*ן

קודם כל שאלה אחת הטובות שראיתי!
אני לא חושבת שזה כזה אפל אבל נזרום-

1. אני לא סובלת את רוב החברות שלי
2. אני מאוד מושפעת מסדרות ודמויות, בעיקר דמויות. אני מאוד אוהבת דמויות שנחשבות לפסיכופתיות וסדיסטיות ואם זה בן לרוב אני מתאהבת בו ואם זאת בת אני גם סוג של נמשכת אליה אבל אני בעיקר רוצה להיות כמוהה (ללא הצלחה, יש לציין)
3. כמו הרבה פה, אחד התחביבים שלי זה לקרוא סיפורי רצח מהעבר או תעלומות שלא נפתרו (ה. ה. הולמס מישהו? לא? אוקיי, אני אלך) שקשורות לרצח וכאלה, ואגב אם למישהו יש כתבות או סיפורים על תעלומות כאלה שלא נפתרו אני אשמח אם תמליצו
4. לראות דם זה מרגיע אותי, זה פשוט מרגיע
5. לפעמים אני אוהבת להרגיש טיפה פסיכית לכמה רגעים (למרות שאני לא ואני סתם חייבסית)

מה שכן סרטי וסדרות אימה מפחידים אותי בטירוף ואני לא מסוגלת לראות אז מאוד סטרתי את עצמי כרגע. אבל יש פעמים שאני ממש אדישה אז אני כן יכולה לראות

משמח אותי לראות מישהו סובל או שקשה לו ואני אוהב דם ורצח.. איך אחד לא יודע עלי אני ניראה כמו ילד טוב מהצד חחח

אוהבת אש
אוהבת נבלים בסדרות/סרטים
אוהבת הומור שחור

אלה שעשו לי פלוסים, אתן מי שאני חושבת שאתן? (= או מישהו אחר
אם כן תשלחו לי הודעה
אם לא היי נעים להכיר חח

שואל השאלה:
ואו איזה כיף כמה תגובות ותגיות ס:

happiness
את ממש מזכירה לי את עצמי חח. אני גם לא סובלת את חברות שלי ואני מרגישה רע עם זה אבל יש משהו בהתנהגות שלהן שמחרפן אותי. לא יודעת למה.
אני ממש נרגעת כשאני קוראת על עינויים זה מרגיע לי את כל העצבים אבל סרטי אימה וכאלה אני לא מסוגלת לראות זה מפחיד אותי רצח ברמות אחרות כאילו. הכי סתירה שיש חח
אני מתה על תעלומות לא פתורות ומסתורין וכאלה אבל גרועה בכתיבה סיפורים על זה חח

ניסיתי להתאבד כמה פעמים ( עכשיו הכל טוב ומעולה)
ושאני עצבנית אני רוצה לרצוח מישהו ( אני לא יעשה את זה כן?)

אומייגאד את נשמעת בול כמוני!
אני מפחדת לצפות בדברים מפחידים אבל אני יכולה לקרוא על זה שעות, ההתנהגות של חברות שלי מעצבנת אותי..
וואי איזה נדיר

אוקיי זה הולך להשמע ממש מוזר אבל אני יכולה להשפיע על כל אחד לרעה או לטובה איך שאני אבחר... מספיק שאני אגיד מילה אחת. ואני לא מי יודע מה מקובלת... נגיד יש ריב בין שני ילדים אז אני יכולה להגעד מילה אחת באוזן לאחד מהם והריב נגמר. או ההפך אני יכולה להסיט ילדים שהיו נגדי לכיוון השני נגיד מישהו הסיט נגדי ילדים אז אני יכולה לגרום להם להבין למה ההוא שהסיט אותי לא בסדר ולא אני.

שואל השאלה:
happiness
אני ככה בדיוק. אני יכולה לקרוא תיאורים נוראים ולא להיגעל אבל אם אני רואה בסרט שאפילו יורד קצת דם למישהו אני ישר נכנסת לחרדות ופחדים. אני לא מבינה את עצמי חח.
וכן חברות שלי ממש מחרפנות אותי, ברמות שאני עצבנית מכלום וההורים שלי לא מבינים למה. קשה לי להסביר אבל משהו בהתנהגות שלהן ובהבנה שלהן ופירוש מצבים מרגיז אותי. זה שהן לא מבינות אותי באמת ולא נותנות לי את הספייס שלי, מבטלות לי על ימין ועל שמאל וכד וכד

אני נראת הכי תמימה ושברירית שיש חח
איזה כיף שמלא עונים לשאלה שלי. מרגישה חשובה

אני רוצה לדעת על כולם הכל בשביל ללחוץ על הנקודות החלשות שלהם וגם לדעת איך לרמות וגם איך לעשות מניפולציות.
אני אהבתי את כח מה שקשור לעל טבעי.
אני אוהבת סאדו מאזו.
וזהו.

שואלת השאלה אני כמוך 0= רק שאני שונאת סרטי אימה, אבל לקרוא דברים מפחידים אני יכולה כול עוד זה לא עושה סיוטים בלילה
ובגלל זה אני אוהבת פנטזיה כנראה

גם אני ככה. חח אני לא סובלת סרטי אימה או עינויים רצחניים. אני אוהבת לקרוא ממש על חקירה בעינויים משום מה. ושיטות עינויים למרות שהיו כמה שבאמת הגעילו אותי ברמה שלא אכלתי כמעט כלום במשך 3 ימים. אבל זה לא מונע ממני להפסיק
אני שונאת אנשים ומשתדלת ממש להסתדר עם כל אחד אבל אני תמיד מרגישה מאויימת
אני לא סובלת סנובים ומתנשאים ברמה שאני רואה כזה אני מתחילה לדמיין את המוות שלו, בעינויים כמובן.
אנשים בעצמם כל הזמן חושבים שאני מתנשאת וסנובית ואני ממש לא מתכוונת להתנשאות

אני אוגרת דברים שאני לא צריכה וקשה לי אחר כך להיפטר מהם

אני מתעצבנת מהר
אבא שלי מכריח אותי להיות דתייה

חושבים שאני עדינה וחלשה
אבל יכולה לשבור את רובם במכות.
ואני מפחידה שאני מתעצבנת. ואין לי קור רוח מתעצבנת מהר מעדיפה לתבודד מאשר להיות עם אנשים שמעצבנים אותי

אני מניפולטיבית, שקרנית, אינטרסנטית, והמצפון שלי לא משהו

אני רוצה לחלות בנפשי.
לאבד את זה לגמרי.
כבר עכשיו אני לא בריא בנפשי, או כך אני רוצה לקוות.
זה מושך אותי בצורה מסוימת, הרי במילא אני מתבודד ואין לי שום משמעות, לא עשיתי דבר מעודי, אז עדיף שסופי יהיה גדול, שיהיה הסבר לחוסר התוחלת שלי, לחוסר המעש שלי.
זה ממש רומנטי, זה ממש מגרה לחשוב על עצמי שורף דברים, זורק אותם, פוגע באנשים.
לפעמים אני סתם נמצא בכל מיני מקומות וחושב על מה תהיה התגובה של אנשים אם אעשה את הדברים הכי הזויים שעולים בראשי.
למשל מה יקרה אם אתחיל לרקוד באמצע מבחן, או אדפוק לבן אדם אגרוף בפרצוף סתם ככה, תרחיש שבו אזרוק כיסא באמצע ארוחה עם המשפחה, מה אם אשבור חלון בנסיעה...

כל זה מרתק אותי, והכי מקסים אותי כשאני לבד, כשאני מתענג על הנוכחות שלי בלבד רק אני ועצמי ואף אחד אחר לא נמצא לא יכול לראות לא לשמוע הם לא כאן אלו הרגעים הכי מאושרים בחיי.
אבל זה לא סוד כי אני מתבודד.
הרגע המאושר בחיי הוא זה שבו ישבתי בבית לבד בגיל 10, בארבע לפנות בוקר מול הטלוויזיה וראיתי קאבלאם, עייף מת לאחר שלא ישנתי יותר מיום והוזה קצת. בסוף קרסתי מרוב עייפות מול הסדרה.
זה היה מדהים.
הלוואי שאוכל לחזור לזה ולחוות זאת מחדש, אפילו עכשיו, ואני מדבר איתך לאחר למעלה מ30 שעות ללא שינה, זה לא אותו הדבר, זו לא אותה התחושה כמו הילד הקטן שחווה זאת.
ואני גם אוהב אלכוהול.
אני אוהב לשתות יין כמה שיותר, אני ארצה יום אחד לשבת רק אני בחדר ההמתנה של בית האבות שמול הבית שלי עם בקבוק יין טוב ולגמור את כולו לבדי. ואז לשתות עוד אחד. ואז עוד אחד. ואז לעשן ג'וינט. ואז עוד אחד. מיילס דיוויס ואפקס טווין בפול ווליום עד שהקירות ירעדו. לעשן עוד אחד. ואז לקחת אל אס די. ואז לשתות ויסקי. להיות חרד. לפחד עד אימה עד שארעד עד ששיניי ינקשו עד שעצמותיי יכאבו עד אבכה כמו תינוק עד שאזדקק כמו תינוק עד שאכאב כמו אדם.
אני לא אני.
אני הכל.
אני כלום.
אני האידיוט שצווח כמו מטורף כמו פסיכופת כמו משוגע כמו הזוי כמו בודד כמו חסר כל כמו בעל כל כמו המאושר באדם.
ואני משתוקק בכל עצמותיי, בכל ליבי ובמשך כל חיי, מרגע שהייתי ילד בודד ומוזר בן 4 עד הרגע הזה שבו אני נער בן 15 שנמצא בחושך כמעט גמור, חושב שמחשבותיו גם על זה וגם על מילים והבהרות לא ברורות שמתרוצצות אצלי בראש לפעמים. גברת פינקלשטיין צריכה הלוואה נועם בן אמו. בן ארי ישמרך יהוה ויצ לחך בכל דרכך כן אמרתי כיום הזה עד אשר אתה עמדי בכל דרכיי והשקט שבליבי לא מפסיק לפעום על גדות הנילוס יחד עם האנטילופות המשחרות לטרף בחנות הממתקים של יוסלה הבסטיונר המזמר משוק הדולר המשקר בעצילות נאווה ושקטה ללא תשומת לב לרוצח ששלחתי שיסיים את חייו של הממזר ברגע שאורה לו ואני הורתי והכל מלא בדם ובסבל וכל האויבים של יצחק כהן ימותו כי אני ציוותי על זה מיד.

הלוואי שהייתי חולה הנפש הזה, שהייתי מתחרפן כמו בסרטים, מתחרפן כמו בחלומות.
הלוואי שלא הייתי האדם הבינוני והבודד שאני, זה שחמש שנים לא יצא מביתו למעט בית ספר, משפחה, שני טיולים ולקנות נעליים פעמיים.
הלוואי שלא הייתי מזלזל בכל אחד ואחת מכם והייתי פוגש מישהי או מישהו לאהוב. שיהיה חבר.
וזה לא חסר לי, אני לא רוצה בקרבה אנושית. לא כל עוד אתם כאלו עלובים.

ויום אחד אני אהיה חולה הנפש הזה שיעוף על המטוס מעבר לים, אבל עכשיו אני צעיר אז רק אשכב בשמש ואספור כל מה שאני רואה.

אנונימי, פאק, התאהבתי בך

שאני מרביץ לשק איגרוף אני מדמיין שזה ילד שאני שונא
שאני אהיה גדול החלום שלי הוא להיות בכנופייה כמו של פטי ואפ הגבר

אני שקט, מופנם ויחסית רגוע בבית ספר. לפעמים זה מתפרץ...
כשאני לבד אני מפוצץ את הקיר במכות מרפקים אגרופים... לפעמים אני הולך לסלון ומדמיין שיש שם ערס מהכיתה שרוצה ללכת איתי מכות, כי זה די ברור שהוא לא יודע ללכת מכות... הוא מתחיל: הוא נותן אגרוף. מהקטע הזה... ההשמדה שלו מתחילה (:<

אגרופים ומכות בכללי לא כואבים לי כמו שהם כואבים לחברים שלי.

אני ממש חזק וחברים שלי/ילדים אחרים חושבים שאני לא...

אני פסיכופת, אני יודע את העתיד שלי ואני איך ישמע סיפור החיים שלי לאנשים שכביכול ישמעו אותו.

אני פדחן ברמות, זה פשוט לא מצחיק:

ילדים חושבים שאני מוזר, הם בהחלט צודקים: אני מוזר. אני פריק. ואם אני רוצה: מחר בבוקר אתה תלוי בכיכר העיר.

אני כבר נכנע למצב של החיים שלי: מחכה למוות. או לפחות שאני אשתגע מספיק לחלות בסכיזופרניה סופסוף... אני ממש מפחד מהמוות ואני רוצה שהדבר הזה לא יקרה לעולם. אם אני חושב מספיק עמוק אני נהיה ממש מדוכא...

אני לא בטוח אם היא קראש או סתם ילדה מאוד יפה

זה הכל...

אני הבן אדם הכי צהוב על פני האדמה

אנונימי שלפני התגובה האחרונה:

רוצה לדבר? אני כמוך בחלק מהדברים, יהיה מעניין לשמוע אדם אחר כמוני

איתי אנשים מדברים רק כדי שלא אחתוך או כדי לשכנע אותי ללכת לפסיכולוג t-t

אני מדבר גם איתך מה אתה בוכה? p:

אתה פוליטיקאי אתה לא נחשב

שיש לי משתמש בסטיפס 0-0

אני סטוקרית ברמות קשות לקראשית שלי

תמיד כשאני בא לחברים הביתה אני עושה כאילו אני הולך ואז מתחבא אצליהם בדרך כלל בארון או מתחת למיטה עוקב איריהם במשך כל היום וחוזר הביתה בלילה כשכולם יושנים

אני משתדל להטיל את מיימי בכל ארץ בה אני עובר

אני אוהבת להכאיב לעצמי כדי לראות את הסימנים אח"כ.

בכל פעם שמישהו מעצבן אותי אני מדמיינת שאני זורקת עליו חצים מורעלים וזה פוגע בו או שאני מקפיאה אותו או שאני שורפת אותו בעזרת אש שיוצאת לי מהידיים

שמעצבנים אותי הדבר היחיד שאני רוצה לעשות זה פשוט להרביץ לאותו בן אדם שיסבול אבל בגלל שאני לא אלימה אני שומעת מוסיקה עצובה כזאת או מלאת עוצמה או משהו מהסרט היורשים...

וגם תמיד רציתי להיות אחת מהרשעים של דיסני כמו המלכה הרעה או מליפיסנט אז פשוט שמעצבנים אותי אני משתמשת בקסם עליו עוקרת את הלב שלו (במחשבה!)

אף פעם לא שמתי לב לזה זה פשוט קורה מעצמו עכשיו שאני כן שמה לב לזה... אני אוהבת את זה...

אני על סמים כמעט כל יום

אני יודעץ שזה ישמע ממש ממש ממש קריפי אבל אני אוהבת לראות אנשים מתים או מעונים (בסרטים וכזה... חס וחלילה בחיים האמיתיים) ואני אוהבת לקרוא על כל מיני מכשירי עינויים שהיו בעבר (כמוך חח) ושיטות להורג שהיו...
וואח אני מרגישנ מזה מטרידה עכשיו לול

את מרגישה מטרידה? קראת את מה שהיה פה? כולם פה כמוך לול

שאני בן אדם דכאוני רצח, ושאני לא כזאת חיובית ואופטימית כמו שכולם חושבים.
יש לי לפעמים מחשבות אובדניות, אני מתחברת לאנשים שעוברים קשיים עם המשפחה וזה דבר שאני ממש אוהבת לדבר עליו (אני יודעת שזה נשמע מוזר רצח), אני שונאת את רוב המשפחה שלי. אני ממש אדישה רוב הפעמים שאני משחקת את עצמי מופתעת כשמספרים לי דברים אבל תכלס ממש לא אכפת לי, אני זוכרת כמעט כל דבר רע שאמרו או שעשו לי, אני יכולה להיות חרמנית לפעמים._. אני אחת שמציירת הרבה אבל אני לא מסוגלת לצייר בשעות הבוקר/צהריים, את כל הציורים שלי אני מציירת ממש מאוחר בלילה או לפנות בוקר. אני סטורקית של ילד שלא יודע שאני קיימת כי הוא דומה לדמות האהובה עלי מסדרת אנימה ויש לי kinda קראש עליו אפילו שיש לי חבר, הייתי אובססיבית למישהו מהמשפחה שלי, אני זוכרת את הימי הולדת של **כולם** אני יכולה להכין רשימה של 200 אנשים שאני יודעת את היומולדת שלהם, אני אוהבת להסתכל לפעמים בסרטים על חלקים של אנשים עוברים עינויים, אני קוראת אנשים די טוב
אני בן אדם הזוי אני יודעת..

אני אוהבת כאב
ואני אוהבת שלאחרים גם כואב
:)

אני מזוכיסטית, אני אוהבת להפגע ולראות את הסימנים של הפגיע.
אני אוהבת שפוגעים בי נפשית, להרגיש חלשה ופגועה עד כדי דמעות.
אני מאוד אוהבת לבכות.
אני יכולה להיות מאוד רעה לאנשים, להתנהג אליהם לא יפה. (מאוד לא יפה)
יש לי עבר שבו הייתי מציקה לילדים ואני יכולה לחזור אליו אם ארצה (אבל לא אעשה את זה כי כרגע רגישותי פועלים ומאוד אכפת לי).
אני יכולה לבטל את ריגשותי ולא להרגיש כלום, שלא יהיה לי אכפת מכלום.
אני רוצה להיות חולה, להיות מאושפזת בבית חולים ממחלה כלשהי.
רוצה להרגיש מזה להיות חולה נפש, לצחוק בקולי קולות, לשבור לאנשים את הידיים, להתעלל בהם, לשמוע אותם צורחים מכאב ולהרגיש כל כך טוב עם זה.
אוהבת לראות סרטים מפחידים, רציחות התעללות וכל מה שבא עם זה.
לשמוע סיפורים מפחידים אך, אני גם לא אוהבת לחשוב עלהם אחר כך אך, זה מאוד מפחיד אבל מאוד מעניין.
אני חושבת שזהו (:

בטעות עשה לי^ מאנונימי אך, אני אנונימית (;

חחח יא אח
אז אנחנו יכולים להסתדר ביחד לא?

חח אנונימית אם לא היה/היתה לי חבר/ה הייתי מציע לך יזיזות

למה רק יזיזות (;

אני מזל עקרב

i'm the dark one.

אני ממש אובססיבית לסכינים ונשקים אחרים._.

אני ממש אוהבת לקרוא סיפורים של אנשים על מקרי אונס התעללות הפרעות אכילה ניסיוני התאבדויות וכל מיני קשיים כאלה ואחרים. כן אני ממש מוזרה

יש פה אנשים הזויים

deal with it

כשאני עצבנית על מישהו זה מרגיע אותי לדמיין שהוא נרצח על ידיי

אנשים ביסקסואליים והומואים לא מוחצנים/ גבריים ממש מעצבנים אותי,
ואני באמת לא מבינה מה יש להתגאות בזה שאתה דו ולא נוטה לא לפה ולא לפה..

כשאני רואה את האנשים האלה אני כל כך לא רגועה מבפנים כי זה מזכיר לי עד כמה שאני לא מקבלת את החלק הזה בעצמי ועד כמה שאני מתעבת שהחלק הזה קיים בי.