פריקה על אהבה, אני באמת כבר לא יודע, מה כדאי לעשות?

אני אוהב מישהי, והיא מטריפה אותי. הילדה הכי יפה שראיתי... אבל לא יפה רגיל, יפה מיוחדת. הכי מיוחדת שראיתי עם החיוך והגומה. גומה אחת. ושיער ארוך ארוך חום חלק היא תמיד צוחקת ומחייכת והחיוך והצחוק שלה הכי יפים שאני מכיר. והאופי שלה? הכי טוב שיש. ילדה טובה, לא פרחה, בלי מחליקים ואיפור. יפה כמו שהיא... יפה מיוחד. לא רגיל. וכל פעם שאני הייתי עומד ליד חברים שלי והיא הייתה עוברת עם חברות שלה בבית ספר כולם מסתכלים עלינו במבט של -תהיו כבר ביחד- הלוואי שנהייה כבר בייחד... אבל באסה לי שאין לי אומץ בשיט להגיד לה שאני אוהב אותה. עזבו אפילו רק להתחיל לדבר איתה. שתבינו שהיא ילדה טובה כזאת, מכיתה של מצטיינים. הכל 100, מצטיינת. ואני נחשב לערס, זה שמסתובב עם הילדים לא הכי טובים ואלה שבכלל לא מתאימים לה... ואני לא באמת כזה אבל אני סתם מסתובב איתם ואני לא ממש יודע אם היא מבינה אתזה בכל מקרה, כנראה שהסיכויים הכי קלושים בעולם שנהייה בייחד... ואני באמת אוהב אותה. אני לא ישכח בחיים את הימים שהיא הייתה עוזרת לי במתמטיקה בבית ספר. מי בכלל היה מתרכז בחומר? היא הייתה מסבירה לי שאני צריך ללמוד ולהשקיע ושאני צריך להפסיק להסתובב עם ילדים שלא טובים בשבילי... היא הפנטה אותי והיא כל כך חמודה, ומיוחדת. היא כל הזמן דואגת לי, ואומרת לי ללמוד נורמאלי כדי שלא יזמינו את ההורים שלי, וכל הזמן היא אומרת שאם אני צריך עזרה מתישהו היא תמיד פה בשבילי. אם היא פה בשבילי אז אני באמת לא צריך כלום, רק שתאהב אותי... אני מעריך אותה כל כך, היא הכניסה לי לראש שאני צריך לשבת וללמוד, ההורים שלי לא הצליחו לעשות את זה ואפילו לא המורה שאני הכי אוהב או חברים שלי. רק היא עם הקול הזה שלה. אני זוכר שפעם למדנו ביחד, היא עזרה לי במתמטיקה וסיפרתי לה משהו שעבר עליי והיא לא אמרה כלום, פשוט חיבקה אותי ואמרה שזה בסדר ושהיא מבינה ושאני יכול לבכות אם באלי, שהיא פה "להקשיב לדמעות שלי" ככה, במילים האלה. ובכיתי. פעם ראשונה שבכיתי מול מישהו. אני פשוט אוהב אותה, רגיל, בלי שטויות.. והלוואי שנהייה ביחד. מה אפשר לעשות? וסליחה על החפירה, הייתי חייב. תודה לכם