עד כמה זה עלוב מאחד עד עשר?

בא לי פשוט לעצור את הזמן, להיות רק איתך במקום שקט לגמרי ולצרוח לך בפנים, שתרגיש כל אות במשפט "אני אוהבת אותך". לצרוח את זה כל כך חזק שאפילו שהזמן נעצר כולם ישמעו.
כל פעם שאתה שולח הודעה אני חושבת רק על מה לכתוב בשביל לא לצאת מטומטמת, אני מנסה להבין איך אתה אוהב את השגעונות שלי, שגעונות שאף אחד אחר לא אהב לפנייך, מנסה להבין איך מישהו כמוך שם על מישהי כמוני..
כל פעם שאני נכנסת לפרטי שלנו אני חייבת להכנס לתמונה שלך לבדוק שזה באמת אתה, שאתה קיים ואמיתי ושאתה באמת אוהב אותי.. הנשימה עוצרת כל פעם מחדש ואז הדופק חוזר אחרי שעתיים שלא דברנו אבל אחרי שעתיים ורבע הנשימה שוב מפסיקה כי.. חחח לא דברנו שעתיים! כל פעם שאני רוצה לישון אני לא מצליחה להרדם בלי לכתוב לילה טוב ואז מתחרפנת ונשארת ערה עד שאתה כותב.. לא מצליחה להרדם.. חח כמו "סיפור לפני שינה" כמו "השקט שנשאר".. אני לא מצליחה להראות לך כמה אני אוהבת אותך! כי זה פאקינג דרך מסך!! רק לבבות ונשיקות ומילים כתובות! אפילו לא בכתב שלי, זה מקלדת ממוחשבת.. אני רוצה לעמוד מולך במרחק של חצי ס"מ, להגיד לך כמה אני אוהבת אותך וליפול עלייך בחיבוק..