תמיד שאני רוצה לצאת לסיבוב בשכונה בערב עם החברות שלי ההורים שלי מגבילים אותי

הם מסכימים לי עד 22:00 ולא ללכת רחוק מידי מהבית (הם מסכימים לי עד גינה שנמצאת מטר מהבית שלי).
אני בת 14 ורוב החברות שלי יותר גדולות ממני בחצי שנה ויותר (ילידת ספטמבר וזה...) ולהן מסכימים עד שעות מאוחרות יותר וללכת לאן שהן רוצות ביישוב. אני מרגישה שזה מרחיק אותי מהן, אני מרגישה "הילדה הטובה שעושה כל מה שההורים שלה אומרים לה לעשות", אני מרגישה "חנונית" כי לפעמים אנחנו רואות ילדים מהשכבה וחברות שלי רוצות ללכת איתם ביישוב ולי אסור כי זה רחוק מידי מהבית, ואז הם שואלים למה אני לא יכולה ללכת איתם ואז אני צריכה להגיד שאסור לי כי ההורים שלי לא מסכימים לי וזה סופר מביך (אני לא טיפוס שקרן/מורד).
מה אני עושה? להגיד להורים שלי להפסיק להגביל אותי? אני יודעת שזה לטובתי אבל אני לא לבד, אני עם חברות שלי.
איך להרגיש "מגניבה" עם כל ההגבלות שיש לי?
אם יש עוד בנות 14 פה, גם אתכן מגבילים? איך מגבילים אתכן?
גם קורה הרבה שאני מפסידה מפגשים איתן כי זה מאוחר לי מידי.
אוף זה פשוט מתסכל!