אתם חושבים שחולי נפש באמת מודעים לכך שהם חולי נפש? תסבירו!

כן, התת מודע שלנו עובד טוב מאוד. אנחנו יודעים מי אנחנו באמת, ולפעמים מתקשים להבין או להודות בזה.
חולה נפש מבין שיש בו משהו לא תקין. אולי קשה לו להבין מה בדיוק אבל הוא יודע..

כן. כשהייתי עמוק עמוק בהפרעת אכילה שלי, תמיד חשבתי שהכל בסדר, אבל מידי פעם היו לי רגעים קצרים שבהם הבנתי שאני בבעייה רצינית.

אי אפשר לענות לך על השאלה הזאת ככה, זה תלוי בבן אדם עצמו ובמחלה שלו.
לרוב מתכוונים למחלות של התקפים ופרקים של ניתוקים מהמציאות, אבל הם כן חוזרים בחזרה ויש להם רגעים של מחשבות צלולות.

שואל השאלה:
נגיד אוטיסטים מודעים לזה?

תלוי יש רמות של אוטיזם בטח חלק מודעים וחלק לא

לדעתי האוטיסטים מרגישים שיש איתם משהו לא בסדר, שהם מקבלים מבטים ויחס שונה מהחברה
אבל הם לא מודעים מה בדיוק יש להם
גם בכתבה בחדשות היה סיפור על ילד אחד שתמיד הרגיש שמשהו איתו לא כשורה, עד שהוא ראה איפושהו את המאפיינים של המחלה שיש לו (מבלי שום מושג שיש לו את זה) במקרה הזה זה אספרגר, והוא ישר הבין שזה מה שהוא מרגיש. הוא שאל את אמא שלו אם יש לו את זה והיא אמרה שכן
אני חושבת שגם הרבה פעמים המשפחה של החולים האלה עושה להם שיחה על מה שיש להם, ומסבירה להם על זה

אוטיזם זו לא מחלת נפש..

שואל השאלה:
נכון שאוטיזם לא מחלת נפש אבל היא רצתה דוגמא אז נתנתי מה שעלה לי לראש

תלוי מי. יש הרבה שכן. תלוי באיזו רמה מחלת הנפש אני מניחה וגם בבן אדם.. מחלת נפש יכולה להיות דיכאון כרוני או מאניה דיפרסיה ומדברים כאלה שהולכים לפסיכיאטר והוא מאבחן אותך ואומר לך שיש לך את זה רוב הסיכויים שתאמין לו אלא אם כן יש לך מניע ממש חזק לא לקבל את מה שהוא אומר אבל זה בדרך כלל לא מניע שקשור במחלה אלא מניע אנושי כמו שאתה לא תמיד מאמין לכל מה שאומרים לך. יש גם מקרים יותר חמורים כמו אנשים ששומעים קולות ורואים דברים שבהם לפי מה שאני יודעת לוקח קצת יותר זמן להאמין אבל שמעתי סיפורים של אנשים שידעו שמה שהם רואים לא אמיתי ועדיין ראו אותו. חולי נפש הם לא בעלי מוגבלות שכלית תפקודית בדרך כלל, הם בעלי מוגבלות נפשית, אני משערת שברוב המקרים חולי נפש שלא יודעים שהם חולי נפש זה בגלל סיבה נפשית שגורמת להם לא לרצות להאמין בזה ולהדחיק את זה ולא כי הם לא מסוגלים לקלוט.

אני חולה נפש (דיספוריה מגדרית). ידעתי שיש לי את זה עוד לפני האבחון הפסיכולוגי.
קצת קשה לפספס מחלת נפש שהורסת לך את החיים. אני מתכוון, היו לי ידיים יפות פעם, וישנתי ואכלתי סדיר, ונראתי בריא, ולא היו לי בחילות ולא רעדתי מפחד כל פעם שהייתי מוקף באנשים, ולא בכיתי בלילות, ולא רציתי לצרוח, ולא הרגשתי בודד ושכולם שונאים אותי, ולא הייתי צריך להתאפק לא לשבור את המראה כל פעם שהסתכלתי עליה, ולא חשבתי אפילו על לעשן או לשתות או לברוח מהבית או על התאבדות, והלכתי לפסיכולוגים מסיבות אחרות לגמרי.

אני חושבת שכן, שנים חוויתי דיכאון, חרדות והפרעות אכילה ולמרות שחשבתי שאני לא שונה, שהכל בסדר איתי, ידעתי בתוכי שזה לא אמור להיות ככה, שמה שאני מרגישה זאת לא "האמת". כמובן שלמרות שהבנתי לא יכולתי לטפל בזה לבד.
אז כן, אני מניחה שהם מבינים גם אם זאת לא הבנה מלאה.