אני רזיתי המון אבל

שימי זין ותתעלמי מזה בושה של אנשים זה הדרך שלך לשמור על המשקל ומי שלא מקבל את זה שילד לה****

תפסיקי כבר לספור קלוריות די אנשים תצאו מהדבר הזה שהאכילו אותכם כל החיים שלכם בשטויות
תאכלי בריא בלי מעובד ותאמיני לי שגרם לא תשמיני גם אם לא תספרי
כל מה שאמרתי כאן לטובתך
פשוט אל תקחי את התגובות האלה ללב מה שהמשפחה שלך אומרת לך זה כנראה מתוך דאגה
על מה המינוס פה?

שואל השאלה:
אני בטוחה שאת לטובתי, ואני יודעת שלספור קלוריות זה דרך עקומה.
אבל לא בא לי לאכול בריא טוב? נמאס לי, בא לי להנות מהחיים, לא בא לי להיות בריאה אבל מתוסכלת ולראות את כולם מסביבי נהנים.
אנשים שאוכלים בריא עושים את זה מתוך בחירה לאורח חיים יותר טוב, ומתוך רצון, אם אני יעשה את זה זה יהיה צביעות ואני רק יסבול.
אז אני מעדיפה לספור קלוקיות, להנות ולא להשמין, מאשר לא לספור קלוריות, לא להשמין, אבל להיות מבואסת.

אחלה..
אני לא התערב לך מה תעשי ומה לא תעשי
שוב אלה הדעות שלי
אבל בהצלחה יום טוב

שואל השאלה:
אני יודעת ואני מכבדת את זה, לא באתי בתלונות פשוט הסברתי.
והמינוס זה לא ממני אם את חושבת..

סבבה :) הכל בסדר

לא מבינה את מיתלוננת שמחמיאים לך שרזית..
אוייש אנשים..

שואל השאלה:
תאמיני לי שהכי כיף לי בעולם שאומרים לי שרזיתי, כנראה שלא הבנת למה התכוונתי.
בגלל שרזיתי המון, אנשים מסתכלים עלי כאילו אני מרעיבה את עצמי וכל הזמן חושבים שאני לא אוכלת ומעירים לי. זה לא שאני סתם מתלוננת.

חח תסבירי להם שממש לא..
בסך הכל הם גאים בך ^-^>>..

וואו אני מבינה אותך כל כך. שקלתי 45 והייתי בטוחה שאני מלאה למרות שהייתי בתת משקל. הייתה לי בעיה וירדתי בלי כוונה 5 קילו בתקופה מאוד קצרה, ורק אחרי שירדתי יצא לי לראות תמונות שלי ממשקל 45 ופתאום ראיתי בפעם הראשונה את עצמי כמישהי רזה, אבל לא יכולתי לתת לעצמי לחזור למשקל הזה כי הרגשתי הרבה יותר רזה ב40 קילו. ידעתי שאני ממש ממש רזה אבל אהבתי את זה וכולם מסביבי התחילו להגיד שממש רזיתי. הבעיה היא שהייתי מורעבת והגוף דרש אוכל ובגלל התקפי רעב מצאתי את עצמי במשקל 50 והרגשתי שמנה כל כך. נכנסתי להפרעת אכילה והתחלתי להרעיב את עצמי ושוב ירדתי 5 קילו ואז כל פעם הייתי עושה הרעבה ששוב הובילה להתקפי רעב ושוב הרעבה.. מאז שהייתי במשקל 40 המשפחה כל פעם כאילו מרגישה צורך לבקר את הגוף שלי וזה משגע! וכשמדברים עלי בגוף שלישי כשאני איתם זה הכי מעצבן. זה גורם לי להרגיש כל כך רע. פעם אחת אחרי התקף רעב של כמה ימים באחד החגים העלתי איזה 3 קילו בפחות משבוע ולא מספיק שהרגשתי מזעזע ושהשמנתי בפנים אז מישהי מהמשפחה אמרה לאחותי הגדולה כשהייתי ממש שם איתן ביחד "בפנים היא כבר בסדר אבל בגוף עדיין לא". אין לי איך לתאר כמה זה עשה לי רע ואישר לי שאני באמת השמנתי. ועדיין גם היום כל ארוחה או חג עם המשפחה אז הם בוחנים ומסתכלים וזה ממש לא עוזר לי לצאת מההפרעה

תגידי להם שאת מנסה לצאת מזה וצריכה עזרה ותמיכה וקצת שקט נפשי. אולי תשקלי לאכול קצת בריא אם בא לך.. אפשר גם לאכול בריא וגם ליהנות מהחיים, למרות שאפשר להבין אותך אבל אוכל לא בריא מזיק, בחירה שלך, טכנית אפשר להבין גם אני רוצה ליהנות מהחיים ומאוכל למרות שזה לא כמו שלך אלא דיאטה של דיאטנית שלי.. לפעמים אין ברירה אלא לאכול בריא גם אם לא רוצים. בהצלחה.

התכוונת אלי? איפה כתבתי שאני אוכלת לא בריא?
ואני לא יכולה להגיד להם את זה כי הם לא יודעים בכלל שיש לי הפרעת אכילה. אני בטיפול וכרגע אני כבר לא מרעיבה את עצמי ברמה קשה, אבל עדיין לא אוכלת מספיק והבעיה היא שהדברים שאני אוכלת זה רק אוכל בריא. כל החגים לא אכלתי אפילו משהו אחד לא בריא. אני לא יכולה להרשות לעצמי לאכול משהו לא בריא מבלי להיות בחרדות.

לשואלת השאלה התכוונתי, אגב, למה לא לספר להם? את חושבת שלא יבינו אותך? ישפטו?

המשפחה הקרובה יודעת. הרחבה יותר לא

הם ישפטו ויחשבו שאני משוגעת, מספיק שהם כל הזמן מסתכלים עלי עקום אני לא רוצה שהם יהיו בטוחים בזה.
ובקשר ללאכול בריא, אני יודעת שלפעמית חייב אבל באמת שלא בא לי, מספיק סבלתי מהדיאטה הארורה הזו. וגם אם אני ירצה ההורים שלי ישימו לב ולא יצנו לזה לקרות, כי הם באמת דואגים לי.
ודרך אגב, נגיד היום, מישהי מהכיתה שלי אמרה לי ואי תשמעי את ממש רזית. את אנורקסית. ואז זו שהייתה לידה אמרה לא מה הקשר נשבעת יפה לה.
ואמרתי לה שמה הקשר ושאני כל היום אוכלת, כי זה באמת נכון.
ואין לי בעיה לאכול דברים לא בריאים או דברים כאלו, אני באמת אוכלת *הכל* אבל פשוט סופרת. (כל עוד אני יודעת כמה קלוריות יש בזה אני יאכל, אם אני לא יודעת אני יעריך בערך ויאכל גם)

ואם הם לא יחשבו שאת משוגעת וישפטו? אולי הם ינסו להבין אותך? אולי נסי לגרום להם להבין את זה? נסי לפחות