לא יכולה יותר! לא יודעת כבר מה יש לי! בבקשה תכנסו זו השאלה האחרונה שלי.

יש לך חברים ומשפחה.. תחשבי על כל מה שיש לך ויש לך! תאמיני בעצמך ותחשבי חיובי

שואל השאלה:
אין לי חברים.
והמשפחה שלי כל אחד בשלו לא כולם יכולים לתמוך בי כל הזמן.
אני נורא בודדה, המצב הזה מאוד מקשה עלי לחיות ואף אחד לא מבין אותי..
אני מראה כאילו הכל בסדר אבל מבפנים עוד קצת וזהו אין לי כוחות לסחוב הכל עלי.
ותאמין לי שניסיתי הרבה דברים אז לחשוב שהכל יהיה טוב ממש לא יעזור לי אבל תודה

אני ממש רוצה לעזור.. תמצאי חברות תלכי לחוגים ואל תשאיר בבית כי את תשאיר בודדה ככה.. תלכי לחוגים תנועת נוער ופשוט צאי מהבית ותעירי אנשים הכל יהיה בסדר מבטיחה

שואל השאלה:
אני יוצאת כל יום מהבית כל הזמן כדי לנסות לשפר את זה.. אוכלת בריא מנסה להיות 'שמחה' ולעשות ספורט. ולא זה לא עוזר


בקשה חברים תעזרו לי להבין מה קורה לי מה זה יכול להיות האם זה דומה לסכיזופרניה או משהו כזה?

סכיזופרניה לדעתי לא קשורה וחוץ מזה זה משהו שפסיכיאטר יכול לאבחן- ואם הפסיכיאטר היה חושד שיש לך סכיזופרניה הוא היה בודק את זה.
נשמע לי קצת כמו חרדה חברתית, זה משהו שלרוב אפשר לטפל בו אצל פסיכולוג- ולא כל הפסיכולוגים יהיו טובים בשבילך, אז אם היית אצל פסיכולוג אחד ולא היה טוב זה לא אומר שגם שאר הפסיכולוגים לא טובים

היי, כמובן שאני לא מומחית ואני לא מבינה בנושאים האלה לעומק, מדברת מניסיון אישי בלבד.
יכול להיות שהרגשות שלך מחוץ לבית נובעים מחרדות? או אולי חרדה חברתית? ואז כשאת מגיעה הביתה יש לך את המקום מפלט שלך שאת יכולה להיות רגועה בו?
או שאולי זה נובע מחוסר בטחון? פוחדת ששופטים אותך או בוחנים אותך במקומות ציבוריים?
ממליצה לך ללכת למומחה אחר, כמו מי שכתב מעליי- זה שפסיכולוג אחד לא טוב, לא אומר שכולם כאלה.
מאוד מקווה בשבילך שתמצאי את הדרך שתגרום לך להבין מה גורם לך להרגיש טוב ולהיות שמחה 3>

קשה להבין מהשאלה מה יש לך ואני כמובן לא מומחה בכלל.
את אומרת שהלכת לפסיכולוג ופסיכיאטר אבל הם לא הבינו אותך.
זה שהם לא הבינו לא אומר שאחרים גם לא יבינו. פשוט תמצאי פסיכולוג אחר. הייתי הולך להכי מומלץ לא משנה כמה הוא עולה.
אני אתייחס גם למה שכתבת, את רושמת כך:"מרגישה שפתאום אני נראת גם קצת מוזר חיצונית".
שימי לב שאת מרגישה משהו שלא ניתן להרגיש.
מראה אפשר רק לראות ואם את לא מסתכלת במראה אז את לא יכולה לזהות שינוי פיסי בעצמך. זו תחושה רגשית.
דבר שני את אומרת שבבית את נרגעת.
שני הדברים לא נשמעים לי כמו מחלה פיזית או נפשית, אלא פשוט בעיה רגשית, חרדה או משהו אחר.
הפתרון, כמו שאמרתי, לחפש את איש המקצוע שכן יתחבר וכן יבין.
זה לא פשוט.
אבל שווה את ההשקעה.

חרדה חברתית כנראה
בכל מקרה יש לך איזשהו משהו נפשי שאת צריכה לפתור אותו

נשמע כמו חרדה חברתית, ממליץ על טיפול מקצועי, תנסי הרבה אנשי מקצוע עד שתמצאי אחד טוב

שואל השאלה:
אנונימית
את צודקת אני יכולה לנסות עוד ואולי הם יבינו אותי הבעיה היא שהלכתי לכל כך הרבה ואין לי כבר כוחות נפשיים.
אני באמת מקווה שזה לא סכיזופרניה אין לי כוח להתחיל לקרוא על זה כי אז אני אכנס לחרדות..

ולbe proud of who you are
את צודקת אני באמת לחוצה וחרדתית מאוד פשוט ההרגשה כל כך מוזרה שאני כבר בטוחה שלכל החרדות האלה מתווסף כבר משהו יותר גרוע כי אני באמץ מרגישה ממש לא טוב אפילו ליד המשפחה שלי. כן אני פעם יותר פחדתי ויותר היה לי חשוב לדעת מה חושבים עלי אבל עכשיו שזה פחות עדיין יש לי מלא תגובות פיזיות ונפשיות שאני יוצאת מהבית וזה ממש מבאס. אפילו שמעתי את סבתא שלי (היא ממש צעירה) אומרת משהו שלא נוח איתי ואני משדרץ לחץ ואי נינוחות. וזה ממש שבר אותי

ולbear. in the air
אתה צודק לגמרי אולי כי זה לא ככה בבית אז זה ךא משהו גרוע ותמידי אבל גם בבית אני לא הכי פתוחה ומושלמת גם שם אני לא אוהבת לשמוע הרבה רעש אני הרבה בחדר אני כן חוזרת למקום המוח שלי אז הכל משתפר אבל עדיין זה נורא מציק לי בכללי יום יום ושעה שעה אני מרגישה לא טוב.
ודווקא אני כן יכולה להרגיש שאני לא נראת טוב, כי אני נגיד לחוצה או מרגישה קצת חלשה אז אני מרגישנ שבכללי אני נראת קצת יותר רפויה והמבט שלי עייף ולא טוב ונראה לחוץ ומתוח אני מרגישה את זה ושאני הולכת למראה אז אני בהחלט רואה שאני בבית מתאפרת אני מושלמת ושאני יוצאת החוצה והכל קורה לי אז אני נראת זוועה.
נמאס.

ול_oren
את צודקת הרב האומרים לי חרדה חברתית אבל אני ממש מרגישה שהחרדה חברתית זה רק סימפטום של משהו יותר גדול כי אני תמיד ככה וגם במקומות פחות לחוצים אפילו ברחוב מרגישה ככה ישר.. אפילו לא כיף לי ללכת סתם ברחוב. מרגישה חולשה והכל, לא מרוכזת. וזה לא םיזי אז אני ממש מפחדת שזה איזשהי מחלה נפשית יש סיכוי שזה סכיזופרניה לדעתך?

ותודה לכולכם אכן קלעתם בול ואני ממש מקווה שזה לא סכיזוםרניה או מחלה

לדעתי את צריכה טיפול שיחשוף אותך בצורה הדרגתית לסיטואציות... תבדקי על הרבה מטפלים ותלכי לפגישות ניסיון, עד שתמצאי אחד שהוא באמת טוב ויכול לעזור לך, בהצלחה!

שואל השאלה:
אבל איך אדע שאני צריכה טיפול רגיל ושאולי זה לא מחלה נםשית רצינית?

אני באמת מזדהה איתך.

אולי זו חרדה חברתית
אל תתייאשי

זו חרדה חברתית, זה משהו שקורה לכל אחד ואחת. הפחד מאנשים ושפיטה וכל זה, זה תלוי, נסי למצוא משהו שיעזור לך להתמודד עם זה.

זו חרדה חברתית, אל תהי כל כל בלחץ מזה.
גם אני ככה בדיוק.
פשוט אל תסתובבי לבד..

יש כמה סוגים של חרדות חברתיות, יש קלות, בינוניות או קשות. זה תלוי איזה סוג של חרדה חברתית יש לך, אולי תעשי אבחון.

אני מנחש שאת בגיל ההתבגרות ואני מבין אותך
זו מסגרת שכולם שופטים אותך ושמים אותך במשבצת
והיכולות החברתיות מתפתחות הכי טוב כשאתה לבד
פשוט תהיי מי שאת

שואל השאלה:
אבל בסכיזוםרניה יש שלב שבדיוק ככה מרגישים אני ממש מםחדת אני על סף שבירה

תקשיבי, מה שיש לך נקרא חרדה חברתית וזו לא סיכזורפניה, זה פשוט מצב שאת מפחדת שאנשים יסתכלו עליך וזה, אני לא יודעת בדיוק מה זה יותר זה, אבל יש פה אנשים שיסבירו לך כי הם עברו את זה, מה שאני יודעת בקצרה, שאת לא יכולה להיות עם אנשים או בקבוצות גדולות ממש, כי את מפחדת שיסתכלו עליך, יגידו עליך משהו, ישפטו או יצחקו עליך, או שתעשי משהו מביך ואז יש לך התקפי חרדה, תלוי אם זה קל או בינוני או קשה ואת מרגישה שקשה לך נורא לנשום, זה רק שאת נמצאת במצבים שלא נוח להיות עם אנשים ושאת מרגישה קושי ענקי, שאת בבית, או עם עצמך, זה פחות נמצא. נראה לי. אני מציעה לך לאבחן את זה עם ההורים ולראות מה סוג החרדה שלך ואיך לטפל בזה. יש סיכוי שזה קל או בינוני.

יש קשר חזר עמוק ובלתי נפרד בין גוף לנפש.
את חסרת ביטחון ועסוקה במה אחרים חושבים לחוצה, וזה מקרין על המצב הפיזי שלך.
אף אחד לא יכול לעזור לך, את חייבת לעזור לעצמך.

תרצי טיפים לביטחון עצמי?

קראתי את מה שכתבת ואני מבינה את ההרגשה שהכל נראה אבוד ואף אחד לא מבין.. אבל יש אנשים שכן מסוגלים לעזור ואני גם חשבתי שאף אחד לא יצליח אבל עזרו.
אני אשמח אם תפני אליי כדי שנדבר עלזה ונבין ביחד ממה זה נובע ומה קורה לך.

ייתכן שהם לא הבינו שמקור הבעיה הוא החרדה חברתית שיש לך? או שהם לא היו מטפלים כל כך טובים? אולי את צריכה להחליף אנשי מקצוע?