חברה שלי, סיפרה לי סוד

היא סיפרה אותו להרבה אנשים, וחשוב לי לציין שהיא בן אדם לא אמיתי. אומנם בוגר אבל צבוע. נגרר. היא לא שמרה סודות שלי שסיפרתי אותם.
היא סיפרה לי שהיא התחילה לעשן.(13) שזה לפי דעתי מזעזע, אבל זה לא עניין שלי.. אני אמרתי לה שאני לא אספר את זה אבל לפי דעתי זה פשוט הורס לה..
יש לי עוד חברה, טובה יותר שהיא כן אמיתית וכנה ולא מספרת סודות שאני מספרת לה, אנחנו חברות ממש טובות. היא מכירה את חברה שלי שהתחילה לעשן (זאתי שסיפרה לי) והן חברות. אני ככ ניסיתי שלא לספר לחברה שלי (היותר טובה) את זה שהשנייה מעשנת. התחלתי להגיד לה ואז עצרתי, הבנתי שזה לא טוב. והיא פשוט הוציאה את זה ממני בכוח, היא חפרה לי ככ עד שלא היה לי כוח כבר והתייאשתי (חשוב לי לציין שהיה נראה כאילו היא יודעת את זה, היא אמרה לי "נכון היא מעשנת?") ואני נתתי לה את המילה שלי וזה מרגיש לי נורא, זאת לא אני. אני לא עושה דברים כאלה. אני בונקר ברמות.. איך אני אמורה להתגבר על התחפושת אשמה הזאתי?? לספר לחברה שלי (המעשנת) על זה שסיפרתי?..