יש לי בעיה להתאהב

אני לא מרגישה שזה נורמאלי, אני מרגישה כמו הבן אדם הכי מושפל בעולם. עד גיל מאוד מאוחר אפילו לא הודתי בזה שאני מאוהבת בפניי עצמי, זה שאני אוהבת כרגע זה היחיד שידעתי שאני באמת מאוהבת בו, חוץ מזה תמיד אמרתי לעצמי שזה לא נכון מרוב שאני לא יכולה לחשוב דברים כאלה על עצמי אפילו. ובטח שלא לספר לאף אחד, אפילו לא לבן אדם הכי קרוב אליי בעולם. יש לי מחסום נפשי ואני לא יודעת למה. אני חושבת שאני לא אצליח להגיד למישהו שאני אוהבת אותו גם אם נהיה ביחד והוא כבר היה אומר את זה לי. לא שיצא לי הרבה להתאהב, אולי היה רק עוד אחד אבל לא הייתי מסוגלת לחשוב על עצמי דבר כזה, כאילו זה אומר עליי דברים נוראיים. אני יודעת שזה אנושי וזה קורה לכולם אבל אני לא מצליחה להשתחרר מההרגשה שאני מושפלת ופתטית. יש עוד מישהו כאן שזה ככה אצלו? איך היחס שלכם לזה? ואיך להתמודד עם זה ולהוריד את המחסום?