7 תשובות
תנסי לא להיות אובססיבית משקל זה לא הכל בחיים תנסי לעשות דברים שאת אוהבת כך אולי פחות יהיה לך זמן לחשוב על זה
אני שוקלת 35 לא באליי לא פייר לפחות בא לי להיות45
קודם כל, בתור אחת שהייתה במקום הזה ואכלה מקסימום 500 קלוריות ביום - הירידה שלך לא תישמר לאורך זמן.
יהיו לך התקפי אכילה מטורפים אפילו שעכשיו את חושבת שאת בשליטה מלאה, המחזור שלך יאחר, את תיהי חלשה ולא תוכלי להתרכז בשום דבר, תחשבי כל הזמן על אוכל ותחשבי את הקלוריות שאכלת.
זו לא הדרך להוריד במשקל ובטח שלא להתחטב.
את לא מספקת לגוף שלך את מה שהוא צריך וכתוצאה מכך הוא לוקח את זה מתאי שריר כלומר יוצא שאת יורדת במסת השריר שלך והגוף שלך אוגר שומן.
לכן גם אם המשקל מראה שירדת עדיין, זה במסת השריר כך שזה לא שווה.
את צריכה להבין קודם כל שהקלוריות זה לא מה שהכי חשוב.
את צריכה לאכול דברים מזינים נגיד עדיף לך לצרוך 200 קלוריות מטחינה מאשר 150 מצ'יפס מטוגן או שוקו, אפילו שזה יותר קלוריות.
תשלבי פעילות גופנית, תאכלי אוכל מזין (בלי להפחית במספר הקלוריות שאת צריכה לצרוך) ואת תראי תוצאות (אחרי כמה זמן כמובן) ובניגוד לדרך של ההרעבות הן ישמרו לאורך זמן ויהפכו אותך לאדם בריא יותר.
אם את צריכה עזרה - אני כאן 3>
יהיו לך התקפי אכילה מטורפים אפילו שעכשיו את חושבת שאת בשליטה מלאה, המחזור שלך יאחר, את תיהי חלשה ולא תוכלי להתרכז בשום דבר, תחשבי כל הזמן על אוכל ותחשבי את הקלוריות שאכלת.
זו לא הדרך להוריד במשקל ובטח שלא להתחטב.
את לא מספקת לגוף שלך את מה שהוא צריך וכתוצאה מכך הוא לוקח את זה מתאי שריר כלומר יוצא שאת יורדת במסת השריר שלך והגוף שלך אוגר שומן.
לכן גם אם המשקל מראה שירדת עדיין, זה במסת השריר כך שזה לא שווה.
את צריכה להבין קודם כל שהקלוריות זה לא מה שהכי חשוב.
את צריכה לאכול דברים מזינים נגיד עדיף לך לצרוך 200 קלוריות מטחינה מאשר 150 מצ'יפס מטוגן או שוקו, אפילו שזה יותר קלוריות.
תשלבי פעילות גופנית, תאכלי אוכל מזין (בלי להפחית במספר הקלוריות שאת צריכה לצרוך) ואת תראי תוצאות (אחרי כמה זמן כמובן) ובניגוד לדרך של ההרעבות הן ישמרו לאורך זמן ויהפכו אותך לאדם בריא יותר.
אם את צריכה עזרה - אני כאן 3>
את לא יכולה לצאת מזה לבד. זה בלתי אפשרי. גם אם נראה לך שהכל בשליטה, המחלה שולטת בך, זה אשליה של חולות נפש. את צריכה עזרה ודחוף.
אל תשכחי שהפרעות אכילה גורמת להשמנה, את לא באמת מרזה. אני לא אכנס להסבר מדעי את יכולה למצוא באינטרנט, אבל תזכרי תמיד את זה.
וכמובן: עקרות, דכאונות, נשירת שיניים, ושאר אסונות יקרו לך אם תמשיכי.
וזה התמודדות לכל החיים, את לא באמת מחלימה מזה. מחלות נפש זה לכל החיים. אל תצרי לעצמך בעיות.
בבקשה תספרי להורים כבר היום.
אל תשכחי שהפרעות אכילה גורמת להשמנה, את לא באמת מרזה. אני לא אכנס להסבר מדעי את יכולה למצוא באינטרנט, אבל תזכרי תמיד את זה.
וכמובן: עקרות, דכאונות, נשירת שיניים, ושאר אסונות יקרו לך אם תמשיכי.
וזה התמודדות לכל החיים, את לא באמת מחלימה מזה. מחלות נפש זה לכל החיים. אל תצרי לעצמך בעיות.
בבקשה תספרי להורים כבר היום.
גם אני הייתי בסרט הזה.
לצאת ממנו כמה שיותר מהר.. דחוף.
אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, לערב את ההורים, גורם חיצוני.. להתחיל לדאוג לבריאות שלך ולהבין כי היום חוץ מלהיות רזה יש עוד הרבה.
היום אידיאל הרזון כבר ממש פאסה, תראי את אסתי גינזבורג, נועה קירל ועוד מפורסמות רבות שנראות טוב עם משקל אפילו קצת מלא.
אני מבקשת ממך שוב, בבקשה אל תכניסי את עצמך לאסון הזה שנקרא הפרעת אכילה.
לצאת ממנו כמה שיותר מהר.. דחוף.
אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, לערב את ההורים, גורם חיצוני.. להתחיל לדאוג לבריאות שלך ולהבין כי היום חוץ מלהיות רזה יש עוד הרבה.
היום אידיאל הרזון כבר ממש פאסה, תראי את אסתי גינזבורג, נועה קירל ועוד מפורסמות רבות שנראות טוב עם משקל אפילו קצת מלא.
אני מבקשת ממך שוב, בבקשה אל תכניסי את עצמך לאסון הזה שנקרא הפרעת אכילה.
הייתי שם, בדיוק במצב שלך. לצערי זה נשמע שאת כבר שם..
הייתי במצב הזה בדיוק במשך שנתיים.. זה כמובן רק הלך והחמיר. בהתחלה את מרגישה שאת בעולם משלך, שמצאת לעצמך דרך מדהימה, שאת חזקה כל כך, יש בזה משהו קסום, המשקל יורד, את מרגישה כאילו אצ על דרך המלך, פיצחת את הנוסחה, חלום שמתגשם.. נכון? את מרגישה מדהים, חזקה, מסופקת, גאה ובשליטה ככל שאת מצליחה לאכול כמה שתכננת, כמה שפחות, כל כך מרוצה מעצמך אחרי שאכלת רק x קלוריות היום, את מרגישה כל כך טוב עם עצמך, עם כוח הרצון שלך, עם היכולת מול הרעב, עם התחושה העילאית הזאת שאת לא צריכה בכלל אוכל, כולם מסביבך אוכלים, מתפתים, ואת? את לא נוגעת בכל הדברים המשמינים האלה, כל הכבוד לך, את לא מתפתה, את מחזיקה את עצמך, התחושה אחר כך משתלמת, היא שווה הכל כשהמשקל יורד.. אין לך בעיה לסרב לאוכל, את מרגישה כל כל טוב ככל שאת אוכלת פחות.
ואז מה קורה? את כבר שמה לב שזה משתלט עליך, את חיה בעולם אחר, הראש שלך עסוק רק בזה- אוכל, קלוריות, משקל, מה לאכול, מה אסור לאכול, מתי לאכול, כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שאכלתי, כמה קלוריות יש בזה, כמה קלוריות אכלתי כבר עד עכשיו, כמה קלוריות שרפתי, איך לפצות על הקלוריות שאכלתי, איך לדכא את הרעב, כל הכבוד לי שאכלתי רק x היום/למה לעזאזל לא עצרתי את עצמי ואכלתי x, אני חייבת לשלם על זה שאכלתי x, אני כזאת סתומה למה אכלתי את זה?!, את מרגישה מלא אשמה אם אכלת משהו מסוים או חרגת קצת מהתוכנית שלך, את כל כך שמחה כשאת מסיימת את היום עם כמות נמוכה. והגוף? תשוש, עייף, בא לך רק לישון, את ישנה מלא ועדיין עייפה ולפעמים ישנה ממש גרוע ולא מצליחה להירדם או מתעוררת מלא פעמים בלילה, המחזור? נעלם.. אבל לא נורא זה סימן טוב, זה סימן שהגוף רעב.. הוא כבר יחזור כשאני אגיע למשקל שאני צריכה להיות בו ואחזור לאכול נורמלי.. מה אכפת לי שתהיה לי קצת הפסקה ממנו. לפעמים מרובש שהגוף רעב הוא רועד- הידיים והרגליים, לפעמים רואים קצת שחור כשקמים משכיבה או ישיבה, כבר אין כוח לכלום, אין כוח לעמוד על הרגליים, אין כוח לדבר, אין כוח להתמודד עם כלום. והלב? הלב נחלש כמו כל שאר השרירים והאיברים.. בימים "טובים" במיוחד מבחינה קלוריות הוא פתאום מאט את הדופק.. בלילות הוא ממש חלש, קצת מפחיד.. אבל העיקר שהצלחתי לאכול כל כך קצת היום. בעיות בבטן, כאבי בטן, בטן מתנפחת.. זה די מעצבן אבל זה אחלה של תירוץ כלפי הסביבה לא? ככה גם יותר קל לי לא לאכול.
והמצב הנפשי? תשישות, אין חשק לכלום, אין מצב רוח, אם אכלתי הרבה/עליתי במשקל ואני מרגישה כל כך ענקית אז אפילו לצאת מהבית לא בא לי!, אין מצב רוח לאף אחד, בקושי יש כוח לחייך, מתפללת בסתר שיקרה לי כבר מהשהו ויעצור את הסיוט הזה. עצבנות כל הזמן מכל דבר הכי קטן שקורה, מצב רוח פשוט נוראי! שמישהו כבר יוציא את זה ממני! אין לי כוח יותר! המחשבות בראש מטריפות את הדעת! מספרים, קלוריות, מה לאכול, מה אסור, מה מותר
הייתי במצב הזה בדיוק במשך שנתיים.. זה כמובן רק הלך והחמיר. בהתחלה את מרגישה שאת בעולם משלך, שמצאת לעצמך דרך מדהימה, שאת חזקה כל כך, יש בזה משהו קסום, המשקל יורד, את מרגישה כאילו אצ על דרך המלך, פיצחת את הנוסחה, חלום שמתגשם.. נכון? את מרגישה מדהים, חזקה, מסופקת, גאה ובשליטה ככל שאת מצליחה לאכול כמה שתכננת, כמה שפחות, כל כך מרוצה מעצמך אחרי שאכלת רק x קלוריות היום, את מרגישה כל כך טוב עם עצמך, עם כוח הרצון שלך, עם היכולת מול הרעב, עם התחושה העילאית הזאת שאת לא צריכה בכלל אוכל, כולם מסביבך אוכלים, מתפתים, ואת? את לא נוגעת בכל הדברים המשמינים האלה, כל הכבוד לך, את לא מתפתה, את מחזיקה את עצמך, התחושה אחר כך משתלמת, היא שווה הכל כשהמשקל יורד.. אין לך בעיה לסרב לאוכל, את מרגישה כל כל טוב ככל שאת אוכלת פחות.
ואז מה קורה? את כבר שמה לב שזה משתלט עליך, את חיה בעולם אחר, הראש שלך עסוק רק בזה- אוכל, קלוריות, משקל, מה לאכול, מה אסור לאכול, מתי לאכול, כמה זמן עבר מהפעם האחרונה שאכלתי, כמה קלוריות יש בזה, כמה קלוריות אכלתי כבר עד עכשיו, כמה קלוריות שרפתי, איך לפצות על הקלוריות שאכלתי, איך לדכא את הרעב, כל הכבוד לי שאכלתי רק x היום/למה לעזאזל לא עצרתי את עצמי ואכלתי x, אני חייבת לשלם על זה שאכלתי x, אני כזאת סתומה למה אכלתי את זה?!, את מרגישה מלא אשמה אם אכלת משהו מסוים או חרגת קצת מהתוכנית שלך, את כל כך שמחה כשאת מסיימת את היום עם כמות נמוכה. והגוף? תשוש, עייף, בא לך רק לישון, את ישנה מלא ועדיין עייפה ולפעמים ישנה ממש גרוע ולא מצליחה להירדם או מתעוררת מלא פעמים בלילה, המחזור? נעלם.. אבל לא נורא זה סימן טוב, זה סימן שהגוף רעב.. הוא כבר יחזור כשאני אגיע למשקל שאני צריכה להיות בו ואחזור לאכול נורמלי.. מה אכפת לי שתהיה לי קצת הפסקה ממנו. לפעמים מרובש שהגוף רעב הוא רועד- הידיים והרגליים, לפעמים רואים קצת שחור כשקמים משכיבה או ישיבה, כבר אין כוח לכלום, אין כוח לעמוד על הרגליים, אין כוח לדבר, אין כוח להתמודד עם כלום. והלב? הלב נחלש כמו כל שאר השרירים והאיברים.. בימים "טובים" במיוחד מבחינה קלוריות הוא פתאום מאט את הדופק.. בלילות הוא ממש חלש, קצת מפחיד.. אבל העיקר שהצלחתי לאכול כל כך קצת היום. בעיות בבטן, כאבי בטן, בטן מתנפחת.. זה די מעצבן אבל זה אחלה של תירוץ כלפי הסביבה לא? ככה גם יותר קל לי לא לאכול.
והמצב הנפשי? תשישות, אין חשק לכלום, אין מצב רוח, אם אכלתי הרבה/עליתי במשקל ואני מרגישה כל כך ענקית אז אפילו לצאת מהבית לא בא לי!, אין מצב רוח לאף אחד, בקושי יש כוח לחייך, מתפללת בסתר שיקרה לי כבר מהשהו ויעצור את הסיוט הזה. עצבנות כל הזמן מכל דבר הכי קטן שקורה, מצב רוח פשוט נוראי! שמישהו כבר יוציא את זה ממני! אין לי כוח יותר! המחשבות בראש מטריפות את הדעת! מספרים, קלוריות, מה לאכול, מה אסור, מה מותר
אנונימי
נחתך לי אז אני ממשיכה
מתי כן, מתי לא, שיט אני ממש רעבה איך להתגבר על זה, וואי יופי אני אפילו לא רעבה ועוד שנייה נגמר היום, לא אכלתי כבר x שעות, איך לדלג על הארוחה הזאת בלי שישימו לב, מה אני אעשה בארוחת חג?! איך להתחמק או לפחות לאכול ממש קצת, אומיגאד ירדתי 3 קילו השבוע איזה מדהים, אוי לא חתיכת סתומה עלית 2 קילו מאתמול!
מה ביקשתי רק להיות רזה! אני חייבת לרדת אני שמנה!
זה לחיות בעולם אחר, עולם משלך.. בהתחלה הוא מרגיש מדהים, אחר כך הופך לגיהנום. את אומרת לעצמך שתאכלי שוב נורמלי כשתגיעי למשקל שאת מתכננת.. אבל הבעיה היא שאת דבר ראשון כבר לא זוכרת מה זה לאכול נורמלי ודבר שני מתה מפחד לאכול! וגם אם תגיעי למשקל שתכננת ותצליחי לעצור את עצמך ואת הרצון לרדת עוד אז את לא תהיי מסוגלת לחזור לאכול רגיל בלי חוקים.. לאכול עוגות, פיצות, כל דבר שהוצאת לעצמך מהתפריט.
חשוב לי שתדעי שדפקתי לעצמי את הגוף! הייתי יכולה לרדת 3 קילו בשבוע ולעלות אותם בחזרה בגלל ארוחה אחת נורמלית. כן גם נשקלתי כל יום שזה לא כל כך תרם כי המשקל זה גם המשקל של האוכל עצמו ושל נוזלים ולא רק שלך. מה שקרה זה שבהתחלה התחילו לי גם התקפי רעב אחרי ההרעבות, ככה אפשר בקלות לעבור גם לבולמיה ולהקאות וכמובן שככה המשקל גם עולה.
אחרי זה הצלחתי להשתלט על ההתקפים אבל עדיין זה כבר לא הלך לי טוב כמו בהתחלה. כל המשקל שירדתי היה עולה וכל פעם טיפה יותר, ככה הגעתי למשקל גבוה יותר ממה שהייתי בו לפני שנכנסתי לזה בכלל.
לסיכום, תפני לטיפול! לצאת מזה לבד זה כמעט בלתח אפשרי לכל מי שחווה את זה! כמו שבטח שמת לב לבד, זה הולך ומחמיר, זה לא יוצא לך מהראש. את כבר לא בשליטה, את לא יכולה לאכול כמות מסוימת בלי להרגיש רגשות אשמה ולהתחרט על זה.. למרות שהכמות הזאת היא קטנה מדי, את לא יודעת איך לעזאזל זה אפשרי לא להרעיב את עצמך.
טיפול! לספר למישהו! לבקש עזרה! טיפול תזונתי ורגשי
מתי כן, מתי לא, שיט אני ממש רעבה איך להתגבר על זה, וואי יופי אני אפילו לא רעבה ועוד שנייה נגמר היום, לא אכלתי כבר x שעות, איך לדלג על הארוחה הזאת בלי שישימו לב, מה אני אעשה בארוחת חג?! איך להתחמק או לפחות לאכול ממש קצת, אומיגאד ירדתי 3 קילו השבוע איזה מדהים, אוי לא חתיכת סתומה עלית 2 קילו מאתמול!
מה ביקשתי רק להיות רזה! אני חייבת לרדת אני שמנה!
זה לחיות בעולם אחר, עולם משלך.. בהתחלה הוא מרגיש מדהים, אחר כך הופך לגיהנום. את אומרת לעצמך שתאכלי שוב נורמלי כשתגיעי למשקל שאת מתכננת.. אבל הבעיה היא שאת דבר ראשון כבר לא זוכרת מה זה לאכול נורמלי ודבר שני מתה מפחד לאכול! וגם אם תגיעי למשקל שתכננת ותצליחי לעצור את עצמך ואת הרצון לרדת עוד אז את לא תהיי מסוגלת לחזור לאכול רגיל בלי חוקים.. לאכול עוגות, פיצות, כל דבר שהוצאת לעצמך מהתפריט.
חשוב לי שתדעי שדפקתי לעצמי את הגוף! הייתי יכולה לרדת 3 קילו בשבוע ולעלות אותם בחזרה בגלל ארוחה אחת נורמלית. כן גם נשקלתי כל יום שזה לא כל כך תרם כי המשקל זה גם המשקל של האוכל עצמו ושל נוזלים ולא רק שלך. מה שקרה זה שבהתחלה התחילו לי גם התקפי רעב אחרי ההרעבות, ככה אפשר בקלות לעבור גם לבולמיה ולהקאות וכמובן שככה המשקל גם עולה.
אחרי זה הצלחתי להשתלט על ההתקפים אבל עדיין זה כבר לא הלך לי טוב כמו בהתחלה. כל המשקל שירדתי היה עולה וכל פעם טיפה יותר, ככה הגעתי למשקל גבוה יותר ממה שהייתי בו לפני שנכנסתי לזה בכלל.
לסיכום, תפני לטיפול! לצאת מזה לבד זה כמעט בלתח אפשרי לכל מי שחווה את זה! כמו שבטח שמת לב לבד, זה הולך ומחמיר, זה לא יוצא לך מהראש. את כבר לא בשליטה, את לא יכולה לאכול כמות מסוימת בלי להרגיש רגשות אשמה ולהתחרט על זה.. למרות שהכמות הזאת היא קטנה מדי, את לא יודעת איך לעזאזל זה אפשרי לא להרעיב את עצמך.
טיפול! לספר למישהו! לבקש עזרה! טיפול תזונתי ורגשי
אנונימי