למה החיים שלי כל כך מגעילים?.

בת כמה?

שואל השאלה:
15.. ומה זה קשור?.

כל כך מזדהה עם הדברים שאמרת

בגלל שעם היית בגיל מבוגר הייתי אומר לך ללכת לפסיכולוג אבל בגלל שאת קטינה אז אני אייעץ משהו אחר

שואל השאלה:
כל החיים שלי דיברתי עם פסיכולוגים / פסיכאטרים הם סתם דוחפים כדורים ללא סיבה..

אני גם הלכתי לפסיכיאטר והשיט הזה לא עוזר אם לא טוב לך בבית תבקשי לעבור לפנימיה תמצאי חברה או משהו לפרוק אליו דברים

אני מבין מה את אומרת תאמיני לי את לא במצב יותר טוב משלי... אני דואג לקחת הכל בפרופרציות אם הייתי פגיע לא הייתי יכול להתמודד עם הכל חשוב לפעמים להיות אדישים לגבי דברים כאלה

לצערי מגיעים למסקנה שהחיים לא כאלה טובים וצריך להתמודד יש עליות יש ירידות

אני כל כך מזדהה איתך.

אמנם נכון שהחיים לא משהו אבל צריך לנסות לדעת איך להתגבר על זה, הכול יעבור איכשהו, פשוט נסו להיאחז קצת בתקווה קטנה שעוד קצת קיימת, אמנם לא רואים אותה ולא חושבים שהיא נמצאת אבל היא קיימת עדיין.. כמו להבה קטנה של אור. ובואו כולנו נדבר על זה, נכון החיים לא דבש אבל גם לא חור שחור, זה הכול ביחד ובחיים יש תקופות טובות ויפות של שמחה ואושר ואהבה וגם תקופות רעות של כעס, שנאה עצמית, סבל וכל זה, אבל זה עובר בסופו של דבר, כן זה נשמע בולשיט ונכון שמה שאני אגיד לך לא יעזור לך וכנראה לא אבין את זה ואת עדיין תחשבי על החיים ועל עצמך ככה אם לא תנסי לחשוב אחרת. אבל אני חושבת שזה לא חייב להיות ככה, איש לא רוצה להישאר בזה לנצח, את לא וגם רוב פה לא, נכון שאתם אומרים לעצמכם שאתם בדיכאון רציני נשמע לכם אמיתי ונכון אבל האמת משקרת, משהו ששמעתי ממישהו שעשה הרצאה על דיכאון קליני והוא בעצמו היה לו את זה, האמת משקרת, זו הכול בחירה שלכם לחיות או לתת לזה להרוס אתכם, לכל אחד יש תקופות כאלה וכנראה שגם לי זה יקרה ואני אהיה באותו מצב כמוכם וכנראה אני אחשוב ככה על מי שינסה לעזור לי ושאשפוט אותו, או אחשוב שזה לא יעזור לי, אפשרות סבירה לגמרי, למה לא? דיכאון זה מצב שקורה לכל אחד, לא משנה מי, בן או בת, דתי או חילוני, צמחוני או טבעוני, נוצרי או ערבי, כל אחד, דברים כאלה קורים לכל אחד ואחת בעולם הזה, או בישראל או בעולם, לכל הנערים והנערות שחיים פה, אבל כל התקופות המבאסות האלה יכולות לעבור אם לא תוותרו בגללן, זה נשמע קשה נכון, אבל תנו לי לספר לכן על מישהי שניסיתי להציל אותה מזה ולא הצלחתי, והיא הייתה בדיכאון קשה כמוכם והמשיכה להיות והמשיכה ונתנה לזה להרוס אותה וככה זה הרס אותה לגמרי עד שהיא הלכה לאשפוז ומשם מתה, היא קרסה, בית ספר זרק אותה, המשפחה החורגת שלהם עזבה אותה ורק חברה שלה ניסתה לעזור לה, למרות שהיא הרחיקה אותה בכוונה ולא רצתה לעזור לעצמה וגם לעזור לה ביחד, נכון שאולי תגידו דברים כמו זכותה וכל זה, נכון שאיש לא יבין את זה וכל מה שתגידו, אבל היא הלכה לאשפוז כי המשיכה לתת לזה להרוס אותה ולהחליש אותה, ובסופו של דבר מתה באשפוז, אני יודעת את זה כי חברה שלה במקומה סיפרה לי פה את זה והיא זו שמתה באשפוז הפסיקה לדבר איתי פה כבר זמן והיא הייתה ב מצב הזה והיו לה תקופות רעות מאוד, והשפעה לא טובה ממישהו ומשפחה הביולוגית שלה לא הייתה משהו ועוד דברים. אז כל המידע גיליתי מחברתה, בנוסף לזה אני מכירה מישהי שגם היא במצב הזה ועוד גרוע יותר, הפרעות אכילה ודיכאון ושנאה עצמית וגם היא ממשיכה להרוס את עצמה במחשבות האלה, היא מנסה הרבה עם כל הכבוד לה, אבל היא עדיין לא יכולה לנטרל מחשבות רעות ולהאמין בעצמה ולנסות לעזור לעצמה ולגם לתת לי לעזור לעצמה ביחד, בסופו של דבר זה לא היה שיתוף פעולה פה בנינו, אני רק דיברתי ודיברתי והיא.. זה לא הניב תוצאות, מעבר לזה שלא שמעתי ממנה וכל פה שאני שומעת ממנה זה רק חדשות רעות, היו לה הבטחות לשינוי אבל היא פשוט לא יכולה להתקדם והיא צריכה אימון אישי או עזרה בדברים האלה מאדם שיכול לאמן אותה אבל היא לא רוצה, עכשיו למה אני מספרת לכם את זה? כי שתבינו, אתם אומרים שקשה ואיש לא יבין וכל זה, כמו שחמצן אמרה וזה. אבל לתת זה להרוס אתכן יוביל למוות שלכן בסופו של דבר, לתת לדיכאון קליני לנצח אותך כמו לתת להפרעות אכילה לנצח אותך, אני מאמנה שאתם לא רוצים או רוצות את זה בכלל, אולי עמוק בתוכן אתן רוצות להצליח לעבור את זה ואתן צריכות הדרכה, ונכון שהחיים קשים ומבאסים, נכון שהם לא תמיד קשת וענן כמו שחשבנו שהם, שאנשים הם טובים ונחמדים, שמשפחות שלכם אמורות לאהוב, שחברים שחשבתם שהם חברים הם לא, וכל מה שחשבתם על העולם הוא שקר או על עצמכם, זה בסדר, אבל תזכרו שזה לא תמיד נכון, כן העולם גם לא מקום טוב לחיות בו ויש דברים רעים, נהייתי למודעת לדברים האלה על דיכאון קצת פחות והפנמתי שלא תמיד החיים קלים למישהו, כן החיים לא דבש, הם גם לא חור שחור או דבש, זה בא ביחד כמו שאמרתי, דברים כאלה למרבה האירוניה שתתקשו להאמין לזה שזה יחזק אתכם בסופו של דבר יכול לחזק אתכם שתלמדו את הכוח האמיתי שלכם, עכשיו אתם לא חושבים ככה, עכשיו אתם לא מאמינים לזה, אבל שזה יעבור, שתצליחו לעזור לעצמכם או שתתנו למישהו שבאמת ראוי שיעזור לכם, תראו שזה יחזק אתכם באמת, אני יודעת שלוקח לזה זמן לעבור, והמון זמן, סבלות וכוח רצון, וכוח סבל, ויהיו ימים שתגידו לעזאזל הכול, נמאס, לא רוצה, לא בא לי, מתי ועוד, תצעקו לשמיים למה, וכל מה שתרגישו שיהיה לכם לגטימי מבחינה העכשיו. אבל איכשהו תבינו שאם אתם רוצים שזה יעבור, תהיו חייבים לדעת איך לעזור לעצמכם ולתת למישהו שרוצה לעזור לכם ובאמת מוכן להילחם עבורכם לעזור לעצמכם ביחד עם זה שתעזרו לו ותגידו לו מה אתם צריכים ואיך לעזור לעצמכם, זה תלוי. אחרי הכול, אני מאמינה ששואלת השאלה באה לבקש עזרה כי איכשהו היא אולי כן רוצה לחיות ולעבור את זה למרות הדיכאון שלה, אולי היא עוד מאמינה שהיא יכולה לעזור לעצמה ולשנות את זה ולנסות משהו שיעזור לה להתגבר על זה, אולי היא לא מאמינה למה שהדיכאון שלה גורם לה להרגיש, אולי היא לא רוצה או מוכנה לוותר בגלל הדיכאון על הרצון לחיות ולעשות דברים שהיא רוצה לעשות, אולי זו רק אני שעוד אומרת דברים שאולי לא יועילו פה לאנשים פה בזה, תחליטו ותגידו אתם. אני עשיתי את שלי.