הוא אהב אותי, ואני אותו. לא הייתה אמורה להיות שום בעיה

אבל המחשבות שלי הן הבעיה. אני מרגישה לא מספיק, לא מספיקה בשבילו. זה בדיוק מה שהוא חשב אבל ההבדל הוא שהוא טעה. הוא יותר ממספיק. אז דחיתי אותו כדי לא לפגוע בו. למה להכניס אותו לעולם שלי? העולם שלי קשה, דיכאון, חרדות, מלא בכי בשתיים בבוקר.. הוא לא צריך את כל זה. חשבתי שאני עושה לו טובה. אבל עכשיו, חודשיים וחצי אחרי שדחיתי אותו.. אני כבר לא יןדעת. מה לעשות עם זה? מה לעשות איתו? הוא האהבה הכי גדולה שלי.. אבל עברו חודשים וחצי וזה כבר די הרבה זמן. אני לא יודעת אם הוא המשיך הלאה.. אוף אני טיפשה.