צחקתם אתמול בצפירה? חשוב להדגיש שיש כאלה שזו דרך ההתמודדות שלהם וזה לא בא מתוך זלזול.

לא

לא

שואל השאלה:
אני לא אבל בכל השנים האחרות צחקתי.
זה לא בא מתוך זלזול בשואה. אתמול בכיתי רק מלהסתכל על התמונות ורק מלשמוע היה בא לי לבכות. תאמינו לי אני ממש לא מזלזלת בשואה.

לא. דווקא בכיתי.

לא, אבל ידיד שלי שישב לידי בכיתה צחק בגלל שפתאום כולם היו בשקט.

לא

לא.

בכיתי בצפירה ואמרתי תהילים..

לא

ילדים בד"כ צוחקים בצפירה (לא כולם, ברור שלא) מתוך מבוכה.

כי הם בעצם לא יודעים איך להתנהג, כמו שהשאר מתנהגים.

למשל ניקח ילד מופרע, סתם לדוגמית.

כל השנה עושה בעיות ונזקים בבית הספר ומתחצף וכ'ו, ואז בטקסים האלה, נדרש ממנו, כי כל בית הספר כזה, להיות רציני.

בעייתי בשבילו.

יש כאלה היפראקטיביים, שבשבילם לשתוק ו/או לא לזוז, לאף מקום, למשך דקה או שתי דקות ופשוט לא לעשות כלום, ולהתרכז באותו שכול, זה פשוט עונש.


עם השנים זה עובר וחולף ונגמר.

זה תמיד קורה לי שאני ליד אנשים כי זה מצחיק הסיטואציה שעומדים ולא זזים ולא מדברים אבל השנה לא כי הייתי לבד

לא

לא

לא

לא, בכיתי.
אבל גם אני כמוך, צחקתי מלחץ בכל השנים האחרונות

שהייתי ילדה צחקתי ממבוכה בשקט, אף פעם לא בקול רם.. אבל בשנתיים האחרונות שמתי לב שבצפירה יורדות לי דמעות ואני חושבת נטו על היום הזה בצפירה ולא על כל המסביב. זה מרגיש לי יותר טוב לדעת שבשתי דקות הבודדות האלה אני באמת עוזבת הכל לרגע אחד ונותנת את הכבוד הראוי!

לדעתי לא צריך לכעוס על ילדים שצוחקים כולנו היינו ילדים וכולנו מבינים מאיפה זה בא אבל אני כן מתעצבנת ממי שצוחק בכל רם כי זה כאילו בכוונה. לצחוק ממבוכה אפשר בשקט ולמי שיש בעיה יכול פשוט לתפוס פינה שקטה עדיף אפילו להסביר את זה למורה ולבקש בצפירה לעמוד מחוץ לאולם זה כבר ייראה יותר מכבד

לא צחקתי אבל כל הילדים שהיו מאחורי צחקו וזה הפריע ;-;

צחקתי כי חברה שלי נאנחה ומישהי דפקה אפצי ואני בכללי ממש מכבדת!

דווקא בכיתי
כל הקטע בצפירה הזאת זה לחשוב על אותם שורדי שואה ואותם גיבורים שנלחמו בנאצים יישמח שמם, עברו כל כך הרבה זוועות שלא משנה כמה ננסה, אנחנו בחיים לא נצליח להבין כמה הם היו גדולים, ולא רק, הם איבדו את החיים שלהם והחיים של הקרובים שלהם, ואני לא חושבת שהמטרה הושגה ובאמת חשבת על כל זה אם צחקת בצפירה