אני אשמח לדעת מה אתם חושבים:)

צפיתי בזיקוקים,
זה היה עשר דקות רצוף אני חושבת,
הצבעים היו יפים,
המוזיקה הייתה רועשת מתמיד.
האנשים היו שמחים,
הכל היה נראה כלכך טוב.
כעבור מספר דקות עצמתי את העיניים
בתוך המוני אנשים מסביבי.
דמיינתי את היום שהיה,
ועל מה יקרה בעתיד,
הרעש של הזיקוקים
החזיר אותי דיי אחורה כשהעיניים שלי היו עצומות,
רעש של מלחמות,
של חרדות.
וחשבתי לעצמי כמה מדינה כלכך קטנה
יכולה להכיל כלכך הרבה מצבים בשנה אחת.
כמוני.
ואיפה אני בכל הסיפור הזה,
סתם נערה בלי הרבה תקווה.
עוברת כלכך הרבה משברים ביום אחד,
כמו יום העצמאות,
המוזיקה יכולה לחלוף משיר של אביב גפן לשיר של סטטיק ובן אל.
דיי מוזר,
כמו הרגשות שלי.
מתערבבים ביום אחד.