3 תשובות
שואל השאלה:
אני עולה לרכבת, נכנס, פונה ימינה וממשיך ללכת ישר. אני רואה שיש די הרבה מושבים פנויים, אך היה מושב אחד שתפס את תשומת ליבי, ולכן בחרתי להתיישב דווקא בו. למזלי, הסיטואציה הנוכחית איפשרה לי לשבת במושב זה מבלי שזה יראה "קריפי" למדי או חדירה למרחב האישי.
במושב בו בחרתי לשבת התיישבה בחורה יפהייפה, והייתה בדיוק לטעמי. לא יכולתי שלא להתעלם ממנה ומהיופי שלה. למרות שאני לא מכיר אותה, הרגשתי שיש בה משהו שמאוד משך אותי אצלה.
אך במהלך הנסיעה ברכבת כשהתיישבתי במושב מולה, לא ידעתי מה להגיד, ולא היה לי כל מושג איזה "משפט פתיחה" עלי לאמור ונתקפתי בכה הרבה חששות ולא ידעתי כיצד לפעול - חששתי שהיא תפסול אותי ותענה באדישות מכיוון שלא אהיה לטעמה, או שאהיה ביישן מדי או "לא לרמה שלה". ועוד שלל תירוצים וחששות של בנים ביישנים וחסרי ביטחון... אני הרגשתי שאני מתקשה לנשום ולחשוב, הרגשתי מן תחושה כזו של לחץ בגוף, ואני פשוט השתתקתי. למזלי, לפתע עלה בי רעיון מבריק לפתח שיחה, כמובן שהחששות עדיין נשארו והרגשתי חסר ביטחון למדי - אך לבסוף החלטתי לקחת את הסיכון ולנסות לדבר איתה למרות כל החששות. עשיתי לה תנועה קטנה עם היד על מנת שתוריד את האוזניות, לאחר מכן אמרתי לה כך:
"סליחה שאני מפריע לך באמצע... אבל השיר שאת שומעת מוכר לי מאיפהשהו, אפשר לשאול מה השם של השיר?"
"מעניין.. איפה אתה מכיר את השיר הזה?" הבחורה הגיבה בחיוך קל אך הייתה נראת מופתעת. מאותו הרגע שהיא התחילה לדבר, הרגשתי שהתאהבתי בקולה. היא הייתה נשמעת כל כך ממש עדינה, ורק מלשמוע את הקול שלה יש לי פרפרים בבטן.
"כן" היא השיבה, ואמרה שאושיט אליה את הטלפון והיא תרשום לי בנייד.
אך לקח לי מעל חצי דקה למצוא חלל ריק בפלאפון לתת לה לרשום בו, חששתי שהיא תקרא דברים אישיים שלי והרגשתי שאני מעכב אותה.
לאחר שהושטתי אליה את הטלפון, תהיתי לעצמי מדוע היא פשוט לא שלחה הודעת סמס או וואצאפ למספר שלי. האם היא קלטה שאני מנסה להתחיל איתה והיא פשוט לא מעוניינת? או שהיא פשוט לא מביאה פרטים אישיים מכיוון שאנו לא מכירים מספיק?
לאחר שהבחורה כתבה לי את השם של השיר, אני הרגשתי די לחוץ, לא ידעתי איך להמשיך את השיחה ומה עלי להגיד ואיך להתנהג... "איך קוראים לך?" שאלתי. "שיר", ענתה.
"יש לך שם יפה", השבתי.
"תודה", וחייכה.
לצערי, במצב הזה אני קפאתי, והשיחה נתקעה מכיוון שלא ידעתי מה לעשות ומה להגיד באותו הרגע, אלא רק בדיעבד. עבר זמן רב מאז, ואני עדיין מרגיש חרטה על כך שלא אזרתי מספיק אומץ ועל כך שלא ידעתי כיצד להמשיך את השיחה ומה עלי לאמור. אני מרגיש תחושה של החמצה ופספוס. אך לצערי, ככל הנראה לא אראה אותה שוב בחיים שלי ואין כל סיכוי שאפגוש אותה או אמצא אותה. אילו רק יכולתי להתגבר על הפחד והייתי יודע כיצד עלי לפעול באותו הרגע, אולי הכל היה יכול להיראות אחרת..
אני עולה לרכבת, נכנס, פונה ימינה וממשיך ללכת ישר. אני רואה שיש די הרבה מושבים פנויים, אך היה מושב אחד שתפס את תשומת ליבי, ולכן בחרתי להתיישב דווקא בו. למזלי, הסיטואציה הנוכחית איפשרה לי לשבת במושב זה מבלי שזה יראה "קריפי" למדי או חדירה למרחב האישי.
במושב בו בחרתי לשבת התיישבה בחורה יפהייפה, והייתה בדיוק לטעמי. לא יכולתי שלא להתעלם ממנה ומהיופי שלה. למרות שאני לא מכיר אותה, הרגשתי שיש בה משהו שמאוד משך אותי אצלה.
אך במהלך הנסיעה ברכבת כשהתיישבתי במושב מולה, לא ידעתי מה להגיד, ולא היה לי כל מושג איזה "משפט פתיחה" עלי לאמור ונתקפתי בכה הרבה חששות ולא ידעתי כיצד לפעול - חששתי שהיא תפסול אותי ותענה באדישות מכיוון שלא אהיה לטעמה, או שאהיה ביישן מדי או "לא לרמה שלה". ועוד שלל תירוצים וחששות של בנים ביישנים וחסרי ביטחון... אני הרגשתי שאני מתקשה לנשום ולחשוב, הרגשתי מן תחושה כזו של לחץ בגוף, ואני פשוט השתתקתי. למזלי, לפתע עלה בי רעיון מבריק לפתח שיחה, כמובן שהחששות עדיין נשארו והרגשתי חסר ביטחון למדי - אך לבסוף החלטתי לקחת את הסיכון ולנסות לדבר איתה למרות כל החששות. עשיתי לה תנועה קטנה עם היד על מנת שתוריד את האוזניות, לאחר מכן אמרתי לה כך:
"סליחה שאני מפריע לך באמצע... אבל השיר שאת שומעת מוכר לי מאיפהשהו, אפשר לשאול מה השם של השיר?"
"מעניין.. איפה אתה מכיר את השיר הזה?" הבחורה הגיבה בחיוך קל אך הייתה נראת מופתעת. מאותו הרגע שהיא התחילה לדבר, הרגשתי שהתאהבתי בקולה. היא הייתה נשמעת כל כך ממש עדינה, ורק מלשמוע את הקול שלה יש לי פרפרים בבטן.
"כן" היא השיבה, ואמרה שאושיט אליה את הטלפון והיא תרשום לי בנייד.
אך לקח לי מעל חצי דקה למצוא חלל ריק בפלאפון לתת לה לרשום בו, חששתי שהיא תקרא דברים אישיים שלי והרגשתי שאני מעכב אותה.
לאחר שהושטתי אליה את הטלפון, תהיתי לעצמי מדוע היא פשוט לא שלחה הודעת סמס או וואצאפ למספר שלי. האם היא קלטה שאני מנסה להתחיל איתה והיא פשוט לא מעוניינת? או שהיא פשוט לא מביאה פרטים אישיים מכיוון שאנו לא מכירים מספיק?
לאחר שהבחורה כתבה לי את השם של השיר, אני הרגשתי די לחוץ, לא ידעתי איך להמשיך את השיחה ומה עלי להגיד ואיך להתנהג... "איך קוראים לך?" שאלתי. "שיר", ענתה.
"יש לך שם יפה", השבתי.
"תודה", וחייכה.
לצערי, במצב הזה אני קפאתי, והשיחה נתקעה מכיוון שלא ידעתי מה לעשות ומה להגיד באותו הרגע, אלא רק בדיעבד. עבר זמן רב מאז, ואני עדיין מרגיש חרטה על כך שלא אזרתי מספיק אומץ ועל כך שלא ידעתי כיצד להמשיך את השיחה ומה עלי לאמור. אני מרגיש תחושה של החמצה ופספוס. אך לצערי, ככל הנראה לא אראה אותה שוב בחיים שלי ואין כל סיכוי שאפגוש אותה או אמצא אותה. אילו רק יכולתי להתגבר על הפחד והייתי יודע כיצד עלי לפעול באותו הרגע, אולי הכל היה יכול להיראות אחרת..
אנונימי
זה מקסים:gt;
חבל שאין המשך..
חבל שאין המשך..
שואל השאלה:
תודה רבה:
תודה רבה:
אנונימי