למה העולם ככ שונא אותי?

כל הזמן אני צריכה לבכות, תמיד אני אשמה אצלם. אם אני ככ מפריעה להם למה הם לא יישלחו אותי לפנימיה או למשפחה אחרת שתקבל אותי? איך אני יכולה להתמודד עם זה? ייצעקו עלי על דברים שלא עשיתי. ולא רק הם, גם האנשים הסובבים אותי. אני אמרתי לעצמי שאני לא אחתוך או דברים גרועים יותר, אבל זה כבר בלתי נסבל. אני גם אדם ויש לי רגשות. ובכל רגע אני מתחילה לשנוא את עצמי שוב, עד שהתחלתי לאהוב ולהעריך את עצמי זה שוב קורה. מה יש לי לעשות עם העניין הזה? דיברתי עם מלא יועצים ופסיכולוגים והם היו גם אצל יועצת סוציאלית. כלום לא עזר כלום! ואני שואלת את עצמי: "למה הגעתי לעולם הזה בכלל?" אני יודעת שגם אני יכולה לצאת לא בסדר להתחצף וזה... אבל בדרך כלל זה קורה ככה סתם כי עשיתי ככה ככה וככה. תכלס.. כנראה זכיתי בזה, זכיתי שיישנאו אותי, זכיתי לקבל כאבים מאנשים אחרים, אני פתטית. רוצים תקראו לזה צומי, תצאו עליי הכל!