כותבת סיפור ומתוסכלת. לוותר וזהו? אולי לא בשבילי העניין הזה?

תכתבי אותו עוד בסוף . תראי מה הטעויות שלך ותתקני .

קודם תנסי לאפיין את הדמויות מבחינה חיצונית ופנימית ואז תבחרי נושא או מה יהיה בעלילה וכמובן את סגנון הסיפור ותתחילי לכתוב

שואל השאלה:
כבר כתבתי את הסיפור הזה. כתבתי מלא ובגלל זה אני מבואסת. הייתי צריכה לדעת שאני לא יודעת לכתוב. גם עבדתי איזה ארבעה חודשים רק על דמויות ועלילה לפני שבכלל התחלתי לכתוב משהו :( כאילו אני לא מבינה מה קרה פתאום. אני פשוט לא מבינה. לא בא לי להתחיל סיפור חדש כי זה סתם כל העניין הזה מההתחלה ולמי יש כוח שוב להיות מתוסכל? אולי אפסיק לכתוב וזהו :(

תמיד אפשר להתחיל מחדש. בסוף קולטים את זה. אם את צריכה עזרה אשמח לעזור, יש לי ניסיון ערוך ומייגע בנושא❤

שואל השאלה:
אני לא יכולה כי כבר יש סצינות והכל. זה מה שמעצבן. כתבתי מלא והתחלתי לערוך ופתאום אני רואה את כל הטעויות שלי.

מאיזה מקום את כותבת? דחף למלא את הדף או רעיונות שעולים לך לראש.. לא חייב להתייאש עכשיו. לפעמים טוב לתת ליצירה ולך לנוח. לא לראות אותה זמן מה, לשכוח ממנה ולחזור בכוחות מחודשים ורעיונות מה הלאה.

טעויות זה לא מכשול שאמור לייאש אלה לגרום לנו לצמוח ממנו ולגדול. תנסי לחשוב עם עצמך מהו גודל הטעויות שלך. מגובר ברמה לשונית? רמת העלילה? אפשר לחדד דמויות. לשנות מעט ולהוסיף. זה כמובן גורש עבודה אבל אין צורך ביאוש. קרה לי שערכתי ביפור שלי והפכתי אותו למשהו אחר לגמרי. תמיד אפשר לשנות ואל תבהלי אם את מרגישה שמשהו גורש שינוי. אני חושבת שזה שלב בו את צריכה להניח את העט ולנשום. לשחרר קצת ולחזור מאוחר יותר (כמה שיוצא לך) לסיפור.

שואל השאלה:
נו אבל אני בשלב של עריכה! לא נגעתי בה שלושה חודשים וכבר סיימתי לכתוב. אני פשוט מתוסכלת ברמות. שנה שלמה אני עובדת על הסיפור הזה! שנה. ואני עוד בצבא שתבינו. אין לי הרבה זמן פנוי לכתוב או לעשות משהו עם הסיפור הזה. זה להשאר ערה עד מאוחר כשאני בבית כדי לתקן קטעים, זה לוותר על יציאות עם חברים. אני כל פעם מגלה עוד ועוד טעות. ומדכא שהדמויות יוצאות שטוחות. כאילו מה אני עושה לא נכון?? זה מעצבן.

חשבתי על זה לא מזמן. הדרך הטובה ביותר לשקף דמות בספר היא לבחור לה דמות מהמציאות. תנסי לקשר את הדמויות שלך לאנשים שאת מכירה. הם לא חייבים להיות זהות לחלוטין בכל מובן. אבל זה יעזור לך לדמיין אותן. האם היא היתה מגיבה ככה גם במציאות? אם היא שטלתנית כזו? או ככה וככה? את תוכלי להציב לך את הגמות עם משהו מוצק יותר שאת מכירה.

אם זה בוער בך, וזה כנראה בוער בך כי אמרת שכבר כתבת בעבר והפסקת מלא פעמים או משהו כזה, אז תמשיכי לכתוב.

בשביל לכתוב צריך שיהיה על מה לכתוב.
שפכי את הלב שלך בכתיבה.
אני בטוחה שיש בך רצון להמשיך!
בגלל הבלגאן והבלבול המוטיבציה שלך ירדה!
אבל הקטע של העריכה, שימי בצד.
העיקר שאת רצף האירועים את זוכרת בגדול, ואם לא, כתבי בצד כזה בקטנה. בשלושה ארבעה שלבים מה קורה.
את רצף האירועים הקטנים את יכולה לשנות את מיקומם בהתאם לצורך.
אבל כרגע תתמקדי בהמשך.. בהלאה.
וכן, בשביל לשמור על שפה טובה ומושכת, צריך גם לקרוא כדי לקבל השראה.
אם את חושבת שאת עדיין קשה לך לנסח כתיבה בצורה גבוהה ומושכת, כנראה את לא מספיק בשלה לכתוב סיפור-סיפור כאילו.
רק משהו קטן - זה בסדר לכתוב מדיי פעם בשפת רחוב אם זה מסופר מנקודת מבט של אדם צעיר, לצורך האמינות, אבל שהבסיס של הכתיבה ושל הניסוח יהיה נכון ותקין מבחינה דקדוקית וטיפה יותר גבוה.

הכי חשוב זה להנות מזה.
בהצלחה!

שואל השאלה:
תודה!

הניסוח פחות מפריע לי. יותר מפריע זה שלדמויות חסר עומק :/