אני חולה באנורקסיה והם לא מבינים

תנסי להסביר להם שוב ובאמת תנסי לאכול כי את יכולה להגיע למקום הרבה יותר גרוע מזה

שואל השאלה:
הם רואים שיש לי בעיה אבל הם לא קוראים לי אנורקסית או מקבלים את זה שאני אשכרה כזאת הם כאילו מצפים שזה ייעלם לי מעצמו הלוואי ובאמת זה היה אפשרי

תשבי איתם לשיחה תסבירי להם הכל מניסיון

אני חושבת שאת צריכה להגיד להם מה את מרגישה כמו איך שכתבת פה

ככה זה בהפרעות אכילה, מי שלא סובל מזה מאוד מתקשה להבין..מהצד זה נראה להם כאילו פשוט צריך לאכול וזהו זה יעבור, אי אפשר באמת להבין מה קורה לך בתוך הנפש, את האשמה, את הפחד, את המחשבות האובססיביות, את המעגל הזה שאת נמצאת בו, את העובדה שאת לא מסוגלת לא להרעיב את עצמך, את זה שאת חווה את זה כל שנייה ושנייה, לא רק כשאת מול האוכל.
את צריכה טיפול וההורים צריכים הדרכה.

שואל השאלה:
אני עד עכשיו הכחשתי את זה מה אני פשוט אבוא והגיד להם תשמעו אני אנורקסית?והם ישאלו למה מה אני אגיד?אני מפחדת שבגלל זה הם עוד יותר ידאגו או אם נגיד אחרי שאני אספר להם אני עדיין לא ארצה להשמין ואז הם ישלחו אותי לאישפוז אני מעדיפה למות מאשר ללכת לשם

יש לך כמה אפשרויות כדי לעשות את הצעד הזה, אבל חשוב לי להדגיש שהכרחי ממש שתעשי אותו! זה לא פשוט יחלוף לבד אלא רק ילך וידרדר ויחמיר. ככל שמטפלים בזה יותר מוקדם הסיכויים לצאת מזה יותר טובים.
האפשרויות שלך הן -
1. לבוא ולספר להורים
2. לא לספר להם בעצמך אבל לתת להם סימנים כדי שהם ישימו לב ויבינו שמשהו קורה ואז כשהם ידברו איתך על זה להתוודות
3. לספר למישהו שהוא לא ההורים- מישהו אחר מהמשפחה, יועצת, מורה, בן אדם אחר שאת בקשר איתו ויכול לעזור לך להשיג עזרה (אבל אם את קטינה את תהיי חייבת שההורים ידעו כדי לקבל טיפול)
4. לבקש ממישהו שיספר להורים, את יכולה או לבקש מחברה או בן אדם בוגר שיספרו להם (וגם פה יש לך בחירה בין לבקש שיציגו את זה כאילו שמו לב לזה ומספרים להם ללא ידיעתך לבין זה שפשוט יבואו ויגידו להם שאת סיפרת)

בנוגע לשאלה שלך מה תגידי אם ישאלו למה אז תסבירי שזו לא בחירה, זו הפרעה, היא לא בשליטתך ולא בחרת בה, שאת כמו בובה על חוטים, רוצה לצאת ממנה אבל לא יכולה,
אני כל כך מבינה את הפחד שלך שאם תספרי הם עוד יותר ידאגו אבל תחשבי שעדיף שהם ידעו ויהיו רגועים שאת בטיפול במקום להתעסק בלחשוד ולפקוח עלייך עיניים ולנסות להבין אם החשדות שלהם נכונים.
את כנראה אף פעם לא תרצי להשמין, זה לא באמת משנה אם תספרי להם עכשיו או עוד 20 שנה. עדיף שתעשי את הצעד הזה עכשיו כי ככל שזה יותר מוקדם יש יותר סיכויים לצאת מזה, אם תדחי את זה פשוט תהיה החמרה ויהיה עוד יותר קשה להילחם בזה אחר כך.
לא ישלחו אותך לאשפוז אם אין סיבה לזה. כדאי שתלכי לאבחון במרפאה של הפרעות אכילה ושם כבר ידעו איזה טיפול מתאים לך.

תגידי להם מה שאת מרגישה, וגם תנסי לעזור לעצמך וגם לעזור להם להבין אותך