הורים שלי פשוט בני ז*נות

הם לא מרשים לי כלום פשוט כלום אבל בסדר, הם לקחו לי את המפתח של החדר שלי בסדר הם נכנסים בלי לדפוק כאילו שזה רחוב, הם יכולים גם לקלל אותי כי הם קנו אותי בשוק ולא אכפת להם, שהייתי בדיקות ממש חמור הם רק ידעו להשפיל אותי ולקלל אותי ביקשה היום מאמא שלי לקנות פדים למחזור (פדים רגילים) ופדים יומם יומיים והיא קנה רק יום יומיים ואז שאלתי למה היא לא קנתה אז שאלתי למה היא לא קנתה ואז אחותי התחילה לקלל אותי, סגרתי את הדלת שלי עם שני כיסאות שהם לא יכעסו כי זה החדר שלי זכותי להיות לבד והם חייבים לדפוק הם פתחו את הדלת התחילו לקלל אותי הם אמרו לי שעשיתי להם יותר מדי בעיות בגלל בטימטום שלי (הלכתי לתחנת משטרה לפני חצי שנה בגלל שהם הרביצו לי וקיללו אותי בלי סוף) ואז שלחו אותי למקום אחר והיה לי שם רק בגלל שאני צריכה מקום שלפחות אני יהיה שם לבד בחדר ואז עשו שיחות ברווחה ואמרו שאני אהיה בחופש הזה בבית את הורים הם שלחו לטיפול אצל פסיכולוג ואותי גם (אני באמת חייבים מקווה שהבנתם) הם הפסיקו ללכת כי הם עושים חופש ממנו והם חזרו לקלל אותי אבל לא להרביץ הם אומרים לי שהרסתי להם את הכל שהם עושים לי הכל ומרשים לי הכל ואני הורסת להם הכל עם הטמטום שלי(הם בחיים לא ניסו לדבר איתי על הכל בחיים לא ניסו פשוט בחיים הם רק מאשימים אותי) אני מחכה שאני אעוף מהבית הזה אני מתחילה להיחנק מהבכי שלי כתבתי לפסיכולוגיה שלי עכשיו שאני חייבת שיחה בדיחוף ולא רק שהורים שלי ככה גם אחותי גם סבתא וסיפרתי את זה גם בבית ספר ויועצת דיברה עם הורים שלי ושניהייצה לי פסיכולוגית היא העבירה לפסיכולוגית הכל ופסיכולוגית אמרה לי שמכל השיחות שיועצת עשתה הכי הבינה המתנהגים קר אלי במשפחה הזאת ואני באמת לא מצליחה להבין מה אני עושה לא בסדר באמת שעשיתי כל מה שהם אמרו לי קיבלתי שהם מרביצים לי חשבתי שככה בכל המשפחות עד שראיתי תוכנית עם זכויות הילד שהבנתי שמגיע לי יותר הגנתי על עצמי ביום שהלכתי לתחנת משטרה הייתה לי סכנת חיים במשפחה הזאת אני בוכה פה ואני לא מצליחה לעצור את הבכי רע לי פשוט רע לי ופסיכולוגית לא עונה מה לעשות בקשה תעזרו לי אני רוצה לברוך מהבית אבל אין לי לאן, פסיכולוגית שלי רק בדיוק הוציא אותי ממצב רק של לחתוך הם הורידו לי את כל ביטחון עצמי ופסיכולוגית עבדה איתי על זה