עשיתי קטע כתיבה, הוא גולמי מדי לדעתי, אבל הייתי שמחה אם תקראו ותגידו מה דעתכם :)

הוא מחולק ל3 חלקים אבל עדיין נחשב לאחד.



אתמול,
רצנו בשדות הפרחים שלבלבו
ושיחקנו תופסת.
כשנפלנו, קמנו.
כאילו כלום לא קרה,
כאילו אנחנו נמלטים מטיגריס ביערות.
ואפילו שהפסדנו,
האושר האותנטי נשאר.


והסודות שלנו היו מתגלים
בחדרי חדרים
והיינו מקשיבים בערגה,
כאילו היו המילים היפות ביותר ששמענו.
והיינו צוחקים עד הבוקר.
הסודות האלו היו רק שלנו
וזה היה הדבר המסתורי והאפל שהחזיק את שפיותנו עד אין קץ.


כשרצינו, ביקשנו.
כשהשתוקקנו,
לקחנו,
חטפנו.
והחפץ האסור שהיה ברשותנו,
היה מוחבא אצלנו בשקט, בשקט.
וכשהשמיים סערו,
הגנו עליו כאילו היה מכרה זהב בעולם מפחם.
לעולם לא הפסקנו לחפש את החפץ האסור החדש שלנו.

אבל כמו שאמרתי, זה היה אתמול.