אפשר בבקשה ביקורת על משהו שכתבתי? אלו היו המילים האחרונות לקראת סיום השנה...

אני רוצה אהבה, אבל יש רק שנאה.
אני רוצה שקט, אבל יש רק רעש.
אני רוצה שלום, אבל יש רק מלחמה.
אני רוצה רוגע, אבל יש רק אי-שקט.
אני רוצה אנשים, אבל יש רק חיות.
אני רוצה הקשבה, אבל יש רק התעלמות.
אני רוצה חופש, אבל יש רק שיעבוד.
אני רוצה מנוחה, אבל יש רק עבודה
אני רוצה אהבת חינם, אבל יש רק אהבת ממון.
אני רוצה דעת, אבל יש רק דת.
אני רוצה דמוקרטיה, אבל יש רק תאוקרטיה.
אני רוצה פספורט אירופאי, אבל יש רק תעודת מסכנות כחולה.


עוד כמה שנים אצטרך לסבול מאלימות רק בגלל שאני נחות יותר מאנשים אחרים בחברה הישראלית?

עוד כמה שנים אצטרך לסבול מדיכוי בגלל שאני לא חושב כמו כולם?

עוד כמה שנים אצטרך לסבול מפיטורים בעבודה, יחס משפיל ומזלזל בגלל שאני חי מתחת לקו העוני?

עוד כמה שנים אצטרך לסבול מפרחות מטומטמות ומגעילות ובנות תת רמה במדינת עולם שלישי הזו?

עוד כמה שנים אצטרך להישאר לבד ללא חברים כי אין אנשים טובים במדינת פח הזו?

עוד כמה שנים אצטרך לסבול מהצקות של אנשים מטומטמים ברחוב שמנסים למרר לי את החיים?

עוד כמה שנים אצטרך לסבול מישראלים חסרי תרבות אלימים שמקשיבים למוזיקה מזרחית וחסרי נימוסים?

עוד כמה שנים אאלץ לסבול מ"לקקני תחת של ביבי"?

עוד כמה שנים אאלץ לסבול מ"בטלני ישיבות" בישראל?

עוד כמה שנים אאלץ לסבול מ"מקלפי אבוקדו בחושך"?

עוד כמה שנים אאלץ לסבול מ"פרחות שמנות שמאזינות לנועה קירל"?

עוד כמה שנים אאלץ לסבול מ"ממנשקי מזוזות כפייתים"?

עוד כמה שנים אאלץ לסבול מ"הומואים תל אביבים מתנשאים"?

אני שונא את ישראל ואת המנטליות הישראלית.
לצערי, החיים כאן הם בלתי נסבלים ואני לא מוצא את עצמי בחברה הישראלית ואיני משתלב בה.
כתוצאה מכך, החלטתי שלאחר שאסיים את קורס העיתונאות אעבור למדינה מערבית נורמאלית שבה ערכים כמו "דמוקרטיה" ו"פלורליזם" אינם השמצות, אלא ערכים לחיים.
אני מייחל לסופה של מדינת ישראל וכף רגלי לא תדרוך במדינת פח הזו. כל החיים שלי היה רק רע וסבלתי!
לסיום - אגיד שלום על ישראל, ושלום לאירופה.