4 תשובות
חוסר נוזלים, תחושת חולשה כאבי ראש ועוד..
מרוב סירחון בפה, ובליעה של הסירחון (לא עלינו)
הגוף בשלב מסויים ירצה להקיא.
הגוף בשלב מסויים ירצה להקיא.
מבחינת המשקל: בשלב הראשון של הצום ישנה ירידה חדה במשקל שמתמתנת לאחר מכן, כנראה בשל התייעלות מטבולית ושינויים במאזן הנתרן.
מבחינה מטבולית: בתחילת ההרעבה רואים אספקת וייצור סוכר נמרץ מהכבד, הנובע בעיקר מניצול מאגר הגליקוגן שנמצא בו ומייצור דה נובו של סוכר מחומצות אמינו הבאים מפירוק שרירי השלד בתהליך הקרוי גלקונאוגנזיס.
עם התקדמות הצום, הגוף עובר לשריפת שומנים תוך כדי ייצור תוצרי לוואי הקרויים קטונים, הקטונים מחליפים את הסוכר כמקור אנרגייה למערכת העצבים.
מבחינה הורמונאלית: בעקבות ירידת רמת הסוכר בגוף, חלה ירידה בהורמון האינסולין המופרש לדם ובכמות הורמון התירואיד האחראי לחילוף החומרים בגוף, בזמן הרעבה בעיקרון מתחוללים גם שינויים בהפרשת הורמון הגדילה וקיימת ירידה בהורמוני המין.
מבחינה פסיכולוגית: בתחילת ההרעבה ישנה בדרך כלל תחושת רעב קשה, אולם היא נעלמת לאחר כמה ימי צום ומתחלפת בהרגשת ייל ביאינג ואופוריה והרגשת התעלות, ניתן לשייך זאת לאנדורפינים ולהרעלה של חומרים דמויי אלכוהול הפוגעים בתאי המוח, עם זאת, הרעבה יותר ממושכת דווקא קשורה בתחושות של אפתיה ורגישות יתר גופנית.
סיכונים אפשריים מהרעבה כוללים את מחלת הגאוט, יצירת אבנים בכליות וחוסר סדירות בקצב הלב שיכול להביא אף למוות.
מבחינה מטבולית: בתחילת ההרעבה רואים אספקת וייצור סוכר נמרץ מהכבד, הנובע בעיקר מניצול מאגר הגליקוגן שנמצא בו ומייצור דה נובו של סוכר מחומצות אמינו הבאים מפירוק שרירי השלד בתהליך הקרוי גלקונאוגנזיס.
עם התקדמות הצום, הגוף עובר לשריפת שומנים תוך כדי ייצור תוצרי לוואי הקרויים קטונים, הקטונים מחליפים את הסוכר כמקור אנרגייה למערכת העצבים.
מבחינה הורמונאלית: בעקבות ירידת רמת הסוכר בגוף, חלה ירידה בהורמון האינסולין המופרש לדם ובכמות הורמון התירואיד האחראי לחילוף החומרים בגוף, בזמן הרעבה בעיקרון מתחוללים גם שינויים בהפרשת הורמון הגדילה וקיימת ירידה בהורמוני המין.
מבחינה פסיכולוגית: בתחילת ההרעבה ישנה בדרך כלל תחושת רעב קשה, אולם היא נעלמת לאחר כמה ימי צום ומתחלפת בהרגשת ייל ביאינג ואופוריה והרגשת התעלות, ניתן לשייך זאת לאנדורפינים ולהרעלה של חומרים דמויי אלכוהול הפוגעים בתאי המוח, עם זאת, הרעבה יותר ממושכת דווקא קשורה בתחושות של אפתיה ורגישות יתר גופנית.
סיכונים אפשריים מהרעבה כוללים את מחלת הגאוט, יצירת אבנים בכליות וחוסר סדירות בקצב הלב שיכול להביא אף למוות.
אנונימי
הערה -
1. שרירי שלד אינם מתפרקים בזמן צום זמני, יידרש זמן רב של הרעבה לכך, אין טעם להילחץ.
2. בכבד יש מספיק מאגרים ל8 שעות, לאחר מכן מתחיל תהליך הגלוקונאוגנזה שמשמעותו הוא יצירת גלוקוז לתאים, בהמשך, לאחר ימים של רעב יתחיל פירוק חומצות שומן לחומצות קטון.
3. שינויים הורמונלים בבלוטת התירואיד גם הם מתרחשים לאחר מספר ימים.
ראוי לציין כי המוח והמערכת העצבים זקוקים לגלורקוז למעו התפקוד ואינם ניזונים מפירוק חומצות שומן, ולכן צום ממושך מביא לפגיעה בתפקוד המוחי.
מאזן הנוזלים בגוף גם הוא נפגע מה שעלול להביא למצבי הכרה משתנים במידה ואין איזון חיצוני.
ושוב, רצוי לציין שמדובר בתהליכים של ימים, במהלכם חילוף החומרים הופך איטי ויותר והגוך מנסה לחסוך באנרגיה במידת האפשר ולכן אדם מסוגל לשרוד ללא אוכל כשלושה שבועות (קשים מנשוא לגוף) בממוצע - המובילים למוות וודאי.
1. שרירי שלד אינם מתפרקים בזמן צום זמני, יידרש זמן רב של הרעבה לכך, אין טעם להילחץ.
2. בכבד יש מספיק מאגרים ל8 שעות, לאחר מכן מתחיל תהליך הגלוקונאוגנזה שמשמעותו הוא יצירת גלוקוז לתאים, בהמשך, לאחר ימים של רעב יתחיל פירוק חומצות שומן לחומצות קטון.
3. שינויים הורמונלים בבלוטת התירואיד גם הם מתרחשים לאחר מספר ימים.
ראוי לציין כי המוח והמערכת העצבים זקוקים לגלורקוז למעו התפקוד ואינם ניזונים מפירוק חומצות שומן, ולכן צום ממושך מביא לפגיעה בתפקוד המוחי.
מאזן הנוזלים בגוף גם הוא נפגע מה שעלול להביא למצבי הכרה משתנים במידה ואין איזון חיצוני.
ושוב, רצוי לציין שמדובר בתהליכים של ימים, במהלכם חילוף החומרים הופך איטי ויותר והגוך מנסה לחסוך באנרגיה במידת האפשר ולכן אדם מסוגל לשרוד ללא אוכל כשלושה שבועות (קשים מנשוא לגוף) בממוצע - המובילים למוות וודאי.