זה כבר ממש מתחיל לעלות לי על העצבים הדבר הזה!

ההורים שלי כל מוצאש סוגרים את הדלת בחדר שלהם ואני שומעת קצת דברים והכל ותמיד זה עושה לי כאבי בטן ובא לי להקיא. יכול להיות שאני מדמיינת מה שאני שומעת ויכול להיות שלא. אני די בטוחה שאני יודעת מה הם עושים שמה... ופעם אחת פתחתי להם את הדלת באמצע וישר הלכתי כדי לא לקבל חלחלה וקיוויתי שזה ילמד אותם לקח להפסיק אבל מסתבר שלא. ואני לא יכולה להגיד להם באופן מפורש כי זה מביך אז אני ניסיתי לרמוז להם ואמרתי "למה בגיל כזה אתם ממשיכים ואני כבר גדולה ומבינה עניין ואני צריכה לסבול את זה'"... והם לא מפסיקים. זה גועלי כבר די. מה זה לא מגעיל? גם תמיד עולות לי המחשבות של מה קורה שם מאחוריי הדלת וזה עושה את המצב עוד יותר גרוע. אני לא באמת שולטת בזה. ואני מנסה להראות שאני ערה אז אני הולכת להתפנות והולכת לשתות מים והכל בכמה שיותר קול כדי שישמעו וזה לא ממש גורם להם להפסיק . מה אני אמורה כבר לעשות? לא מצליחה להתעלם ואז אני לא מצליחה להרדם במשך שעות. כל שבת צריכה להכין את עצמי נפשית. (סליחה על הגועל)