אשמח שתקראו ותגידו את דעתכם

תנסי להיזכר בטעם המוכר, זה שעדף אותך שהכל כמעט נגמר. שהיית צריכה את הדחיפה והעידוד, שגילית שאנשים זה עוד סתם משחק עלוב, שברגעים קלים יודעים להישאר ולהגיד מה שצריך לשמוע אבל שאת שנייה מהססת, לשנייה קצת אחרת, או שאולי טיפה מתרחקת, הם בשנייה נעלמים לך מהר יותר ממה שהספקת לעכל.
ואת תמיד פה בשביל כולם, לא שופטת, לא הולכת, מחבקת וזוכרת. גם שפוגעים בך את סופגת וסופגת, מחזיקה עד סבל אומרת מהלב, ומשתדלת לעשות טוב אבל מסתפקת בכאב.
ואני זוכר ממך רגעים קצת אחרים, את הרגעים האלה שזה רק אני ואת מול כולם, עם כל הקיטשיות שבעולם, זה לשבת עד הלילה לצחוק ולריב על שטויות, לריב על הצד של המיטה כי "הקיר זה הצד שאני רגילה", זה לבכות עד חצות כי אמרתי איזה מילה לא במקום, זה לשבת ולהסתכל עלייך בלי סיבה והחיוך עולה בי בשנייה,
זה לתת את כל העולם שלך למישהו זר שלאט לאט הופך ממכר לאוצר, זה להגיד לך את כל המילים היפות ואשכרה להתכוון אליהם, בלי חארטות.
זה לעשות לך נעים ביד עד שהיד שלי כבר כואבת אבל הלב מלא באושר, זה לשיר לך את השיר שאת הכי אוהבת אבל אני הכי שונא לשמוע, זה לנגן לך את המנגינות שמזכירות לך אותנו.
זה להביא לך כמה בגדים שרק תרצי, זה לזכור את הריח שלך עד הפעם הבאה שתחזרי, זה להתחרפן מגעגועים דקה אחרי שהלכת הביתה, זה לדבר עם חברים על כמה שאני אוהב, זה לדעת ששווה לספוג קצת כאב.
ואני אומר לך את כל המילים שהייתי צריך להגיד לך לפני, אם רק היית יודעת את כמות הגעגועים, כמות הרגעים שהייתי צריך אותך פה.
עוד נשיקה אחת אחרונה בתקווה שתספיק לתמיד , עוד חיבוק אחד אחרון שהייתי נותן לך מכל הלב שלי.
אני זוכר אותך ילדה שלי, ולא חושב שאי פעם אצליח לשכוח, אני זוכר את כל כולך, שאת עומדת מולי עירומה קצת מתביישת מסתירה עם השמיכה, ואני כולי רק רוצה עוד ממך, עוד מילה אחרונה.