פעם האדם שחשבתם שהוא, לא מי שהוא באמת?

בבקשה תקראו, תחשבו שזה סיפור.
יש לי "חברה" שההורים שלה התגרשו כשהייתה קטנה, היא הייתה תקופה אצל אבא שלה ועכשיו אצל אמא. היו לה קשיים, תמיד עזרתי לה, הייתי שם בשבילה. דאגתי לה, הבאתי לה בגדים, ישנה אצלי הרבה, הזמנתי אותה להצטרף למקומות כשאני וההורים שלי יצאנו. בחופש הגדול נפגשנו המון, היא ביקשה שאצלם אותה מהטלפון שלי... אבל מתחילת שנה, היא מתעלמת ממני. ממש. אם אני פונה אליה היא עונה בייבוש, אכזרית ממש, כאילו מה כבר עשיתי, לא עשיתי כלום זה הקטע. אוקיי אז גם אני התרחקתי.. וחשוב להגיד שאני בחיים לא רבה עם אף אחד, אני ממש אפילו יותר מדי נחמדה לאנשים. היום, מישהי סיפרה לי שהיא אמרה שכל פעם כשהן ביחד והן רואות אותי, היא מתחבאת, כאילו אני איזו מחלה. ומרכלת עליי, אמרה לה שהיא ניצלה אותי כדי שאצלם אותה. ופעם אחת כשהן רצו לנסוע לאנשהו אבל לא היה להן איך, היא אמרה "אולי נגיד לאבא של (השם שלי) שיקח אותנו? כי הוא היה רגיל להסיע, אז היא הסתלבטה. היא לא מחזירה לי בגדים והיא אמרה למישהי שהיא גזרה את הגינס שלי (שהבאתי לה בהשאלה!) כדי שיתאים לה. אז אני בכללי ילדה ממש נחמדה לכולם ושקטה, אבל הפעם זה טו מאצ, הלכתי אליה ואמרתי לה "שמעי לא מתאים לי כל הפרצופים הצבועים שאת עושה לי, אנחנו לא חברות זה ברור, אז תתרחקי ממני " ואז היא אמרה " איזה פרצופים אני עושה לך?" אעלק. אז אמרתי שוב, "תתרחקי ממני" . מה אתם אומרים על זה? איזו רעה, איזו בוגדת, מגעילה.. היא פשוט רעה ונצלנית. לא יאמן כמה שנתתי את כל כולי, וזה היה שקר .. זה היה לחינם. איזה כאב.