אני לא יכולה לקבל את המחשבה שהכל מתחיל ונגמר פה, שהחיים שלנו מתחילים כשנולדנו ומסתיימים כשאנחנו מתים.. שאין שום דבר מעבר
אני חושבת שברגע שהייתי מאמינה בזה באמונה שלמה בלי שום ספק הייתי קמה ומתאבדת בלי לחשוב פעם (שהרי אין ממה לפחד כי במילא לא מרגישים כלום אחרי המוות..) אני חושבת שהפוסיביליטי הזה שקיים בכל אחד אפילו בכופר הכי גדול, השבב אחוז הזה שאולי כן יש משמעות והמשך ותשובות וטוב.. זה מה שמחזיק את כולם בחיים. יש איזה משפט של הרבי מברסלב (ואני חילוני) שאפילו הכופר הכי גדול ברגע שנרוקן ממנו את כל האמונה הוא ימות במקום.. יש בזה משהו יפה.. מזדהים? (סליחה על החפירה..)