מה הדעה שלכם על מדא או על נוער מדא?

עושים עבודה חשובה מאד, הם יודעים את זה ובגלל זה גם מתנשאים מעט

כיף שעות בטלה והמון ציפייה למקרים מעניינים ;)

אני מתנדבת במדא.. ואת האמת שאני עושה את זה כי זה פשוט משהו שאני אוהבת, ואני נהנת ממנו (לא מלראות אנשים במצבים ממש לא נעימים בחיים שלהם, אלה לדעת שאני יכולה לעזור להם ואני עושה את המעט שיכול לעזור להם)..
אבל עם כל זה יש כאלה שזה קשה להם מאוד, לראות מקרים זה לאו דווקא "אקשן" כמו שאנשים מבחוץ רואים.
יש מקרים לא נעימים של אנשים מבוגרים, יש מקרים לא נעימים פיזית כמו מישהו שיקיא עליך, לא לראות שלוש-ארבע ליטר דם על הרצפה מדקירות, לראות גופות ויש עוד המון, ויש מקרים לא נעימים מבחינה נפשית שמטופל מתחיל להשתגע ולהרביץ באמצע נסיעה וזה רק חלק מהדברים שנוער מדא רואה בכל יום..
עכשיו נכון. אנחנו בחרנו לעשות את זה, אבל כשאני רואה מתנדב או מתנדבת שקופאים או נבהלים או לוקחים אישית או נרתעים או כל דבר אחר, ממקרה מסויים, זה הרגעים שאתה מעריך אותם. וזה הרגעים שאתה אומר לעצמך בראש, פאק הוא בול בן 15 והוא רואה פה פאקינג גופה ונוגע בה (עכשיו נכון זה לא חייב להיות זה.. לכל אחד יש את הנקודות הרגישות שלו.. אצלי זה ילדים, קשה לי עם מקרים של ילדים קטנים ותינוקות..) זה פשוט לא מובן מאליו כל מה שקורה בהתנדבות הזאת.. ולא תמיד יש לנו עם מי לדבר וכן זה קשה.. אבל זה מה שיפה, שכולנו פה אחד בשביל השני..
זאת דעתי.. אני אולי לא אובייקטיבית כי אני גם מתנדבת במדא, אבל זאת דעתי:)