אם כל בנאדם שאנחנו מתחברים אליו בסופו של דבר הקשר מתנתק או שהוא הולך לעולמו אז למה לנו להתחבר בעצם?

אני לא יודעת

האמת שאם חושבים על זה ככה גם לחיים אין טעם כי בסוף נמות.

למרות שהתכלס זו הסתכלות פסימית מיותרת, ואני חושב שבקשר נורמלי את מרוויחה המון דברים ומפסידה מעט, כמו אוזן קשבת,תמיכה, אהבה מסוימת, שייכות (שמאוד חשובה לחיה חברתית כמו האדם).

אבל לסבול משברון לב כשאת מאבדת מישהו שיקר לך זה הרבה יותר טוב מלהיות לבד עד המוות
כל החיים שלך בנויים על הקשרים החברתיים שאת יוצרת ואת לא יכולה פשוט לחיות בבידוד מוחלט
אם ככה תחשבי, גם תעזבי את הבית. ההורים שלך ימותו, לא?
אני לא בטוחה שהסברתי את עצמי נכון אבל את לא יכולה להימנע מקשרים חברתיים. זה די הכרחי
אפילו לדברים הכי בסיסיים בעולם
נגיד ואת תלמידה, את תצטרכי להתמודד עם האנשים בכיתה, עם המורים, עם ההנהלה. לא?

למה? כי הרצון הטבעי של האדם השפוי הוא להשייך לקבוצה לנהל קשרים ותקשורת בן אישית מה שבונה את האישיות שלו ותחומי העיניין שלו.

שואל השאלה:
אני לא אומרת אתזה בקטע של בואו נתאבד
סתם תוהה
וכן אנחנו מרוויחים ולומדים המו בחברות אבל אני מדברת על חיבור אמיתי עם בנאדם שאתם מרגישים שהחברות הזו משלימה אתכם ויכול להיות שעוד כמה שנים זה לא ירגיש ככה האם עדיין תשמרו על החברות בהתבסס על העבר?

לזה יש בן/בת זוג.

חברים זה חברים, באים והולכים, אבל שמוצאים שותף לחיים ברוב המקרים זו אהבה וקרבה לכל החיים.

תכלס..

כדי להנות ולמצות את הזמן שנשאר לנו על כדור הארץ