כולם מדוכאים בגיל ההתבגרות? (מחשבות אובדניות וכו)

לא

לא .

לא

שואל השאלה:
מה באמת

לא
אני בגיל ההתבגרות ואני לא מדוכאת

לא כולם

שואל השאלה:
אבל הרוב כן?

לא כולם, אבל זה נפוץ בקרב הנוער

לא
גם לא הרוב

לא כולם אבל כל אחד בחיים שלו בתקופה כזו או אחרת יחווה דיכאון, אולי בחומרה שונה ולתקופת זמן קצרה יותר אבל כנראה הוא יחווה.
לדוגמא, לי זה בא בתקופות שונות.

ממש אבל ממש לא

לא מכליל. אבל נראה דווקא כן וזה לא חייב להיות משהו תמידי. סתם רגעים או תקופות מדכאות הרבה מרגישים

שואל השאלה:
ואם הוא ככה כבר שנתיים? (מדוכא )

מדוכא שנתיים שלמות?! לא היה לו רגע אחד שלא?!
קצת קשה לי להאמין. ואפילו הייתי אומר שזה לא הגיוני כי הנפש של האדם תמיד משתנה לכן פעם היא בדיכאון ופעעם בשמחה השאלה מה יותר?

שואל השאלה:
היו לו תקופות שבוא כן היה רגיל כמו שהכרתי אותו לפני אבל רוב הזמן הוא די בדאון

זה תהליך החיים.

כמו מוניטור שהושק את קצב הלב הוא עולה ויורד בצורת גרף. ואם הוא קו ישר? אז הבן אדם מת. אבל כשהוא זז. עולה למעלה ויורד זה אומר הבן אדם חי. לכולנו יש תקופות טובות ורעות. יש כאלה ארוכות ויש קצרות זה חלק מהחיים.

מה שכן תמיד תמיד צריך לבדוק את אותם ושהכל בסדר.