אני מתוך פחד הפסקתי לשתף אנשים במה שעובר עליי ביום יום אפילו, מפחדת שישפטו אותי. ואחרי שנתיים דיברתי שוב- והחרטה כואבת

מה לעשות?
כל פעם שאני מדברת אני מרגישה כאילו לא באמת אכפת למישהו לא משנה מה ואז בסוף תמיד יוצא שאני מרגישה רע
כאילו תמיד זה שיחות חולין ועכשיו דיברתי קצת יותר עם חברה טובה על סתם דברים שיושבים על הלב והיא בעצמה לא הראתה עניין כל כך והיא חברה שלי עשר שנים! זה הגיוני? פששוט נמאס לי שאף אחד לא מקשיב לי כשאני צריכה אבל מצד שני יותר קל לי גם לא לשתף... זה משהו אנושי לעשות אבל מרגישה שאצלי אין מקום לזה
אה ודרך אגב שלא תחשבו שאני במצב רוח רע או בדיכאון או משהו אני אדם רגיל לגמרי אבל זה ספציפית מפריע לי, למצוא חברים חדשים?