9 תשובות
מחשבות
המוח.
שינויים חברתיים
הורמונים
התנהגויות של אנשים
אפילו מזג אוויר.
הורמונים
התנהגויות של אנשים
אפילו מזג אוויר.
מחשבות,מקרים שהיו באותו יום ,זיכרונות
כל דבר קטן בחיים, אפילו שולי מיצב את המחשבות האישיות והמוח שלנו, אפילו דברים שאנחנו לא זוכרים השפיעו וימשיכו להשפיע עלינו
הו, שאלה רצינית.
ההגדרה של רגש היא לא ממש ברורה, כלומר, הרגשה שאנחנו מרגישים תקף גם לעקצוץ ולמגע, הרגשה שאנחנו מרגישים מבפנים תקף גם לבחילה כך שאין לנו הגדרה של ממש.
אבל, אפשר להבין דבר אחד: לכל דבר, אך לכל דבר, יש רגש.
הנה משהו נחמד: אם תשרפי איזור מסויים, חיידקים יתרחקו ממנו כאילו שכואב להם בעוד שאם תקפיאי אותו, הם או יתרחקו ממנו או יתחילו להתכווץ כדי להתחמם, כך גם אצל אטומים.
אם תחממי את האטום, הוא יתחיל לנסות לפרוק את האנרגיה שלו כלפי חוץ וזה יראה בכך שהוא ירחיק ממנו אטומים אחרים ושהוא ינהג ב"עצבנות", אם תקררי אותו, הוא ינסה להתקרב לאטומים אחרים כדי להתחמם.
מה זה אומר? שלכל הדברים יש נשמה? לא, אלא שההתנהגות הזו מגיעה אצלנו מהאטומים. אנחנו אורגניזם וכמו כל אורגניזם - אנחנו רוצים לשמר את הגנים שלנו, או בכללי, את עצמנו, התגובה שלנו לאם יגרו אותנו בצורה שתגרום לנו לכעוס דומה בדיוק למה שיקרה אם תוסיפי אנרגיה שלילית (כלומר, אנרגיה שתזין את האלקטרון) לאטום, בעוד שאם תורידי אותה, הוא ינסה להתקרב לעוד אנשים כדי לשמור על האנרגיה שלו (דבר שכל האורגניזמים החברתיים עושים, כמו הפינגווינים). בין היתר, אטומים יכולים ליצור כימיה עם אטומים שמתאימים להתחברות איתם, כמו שאוסמיום מתחבר בקלות לחמצן, או שיש אטומים שקשה לחבר וצריך עוד אטום ש"יגשר ביניהם".
בקיצור, אנחנו די מנסים להגיע בעד עצמנו ורגש הוא בעצם תגובה לדבר חיצוני שמגיע והרגש שלנו הרבה יותר פשוט משנראה ושוב - כל העצמים חווים רגש שכזה.
עוד דוגמה לכך היא שלקחו שני צמחים, לאחד מהם אמרו כל יום מילים רעות ולשני מילים טובות (בכל השאר, הם היו שווים לחלוטין), האחד שקיבל את המילים הטובות גדל בצורה ממוצעת ואפילו מעל לממוצע, לעומת האחד שקיבל את המילים הרעות שלא בדיוק הצליח לגדול. האם זה אומר שהם מבינים את המילים שלנו? לא, אלא זה אומר שאנחנו קישרנו צלילים (שהם רעידות באוויר) שהשפיעו עלינו לרעה בתור אורגניזם כי הוא יכל לפגוע בנו לדבר רע, לא שהם הבינו את הדבר הרע שהמצאנו.
אז כן, רגש הוא דבר שקשה להגדירב אך הרגש משותף להכל.
ההגדרה של רגש היא לא ממש ברורה, כלומר, הרגשה שאנחנו מרגישים תקף גם לעקצוץ ולמגע, הרגשה שאנחנו מרגישים מבפנים תקף גם לבחילה כך שאין לנו הגדרה של ממש.
אבל, אפשר להבין דבר אחד: לכל דבר, אך לכל דבר, יש רגש.
הנה משהו נחמד: אם תשרפי איזור מסויים, חיידקים יתרחקו ממנו כאילו שכואב להם בעוד שאם תקפיאי אותו, הם או יתרחקו ממנו או יתחילו להתכווץ כדי להתחמם, כך גם אצל אטומים.
אם תחממי את האטום, הוא יתחיל לנסות לפרוק את האנרגיה שלו כלפי חוץ וזה יראה בכך שהוא ירחיק ממנו אטומים אחרים ושהוא ינהג ב"עצבנות", אם תקררי אותו, הוא ינסה להתקרב לאטומים אחרים כדי להתחמם.
מה זה אומר? שלכל הדברים יש נשמה? לא, אלא שההתנהגות הזו מגיעה אצלנו מהאטומים. אנחנו אורגניזם וכמו כל אורגניזם - אנחנו רוצים לשמר את הגנים שלנו, או בכללי, את עצמנו, התגובה שלנו לאם יגרו אותנו בצורה שתגרום לנו לכעוס דומה בדיוק למה שיקרה אם תוסיפי אנרגיה שלילית (כלומר, אנרגיה שתזין את האלקטרון) לאטום, בעוד שאם תורידי אותה, הוא ינסה להתקרב לעוד אנשים כדי לשמור על האנרגיה שלו (דבר שכל האורגניזמים החברתיים עושים, כמו הפינגווינים). בין היתר, אטומים יכולים ליצור כימיה עם אטומים שמתאימים להתחברות איתם, כמו שאוסמיום מתחבר בקלות לחמצן, או שיש אטומים שקשה לחבר וצריך עוד אטום ש"יגשר ביניהם".
בקיצור, אנחנו די מנסים להגיע בעד עצמנו ורגש הוא בעצם תגובה לדבר חיצוני שמגיע והרגש שלנו הרבה יותר פשוט משנראה ושוב - כל העצמים חווים רגש שכזה.
עוד דוגמה לכך היא שלקחו שני צמחים, לאחד מהם אמרו כל יום מילים רעות ולשני מילים טובות (בכל השאר, הם היו שווים לחלוטין), האחד שקיבל את המילים הטובות גדל בצורה ממוצעת ואפילו מעל לממוצע, לעומת האחד שקיבל את המילים הרעות שלא בדיוק הצליח לגדול. האם זה אומר שהם מבינים את המילים שלנו? לא, אלא זה אומר שאנחנו קישרנו צלילים (שהם רעידות באוויר) שהשפיעו עלינו לרעה בתור אורגניזם כי הוא יכל לפגוע בנו לדבר רע, לא שהם הבינו את הדבר הרע שהמצאנו.
אז כן, רגש הוא דבר שקשה להגדירב אך הרגש משותף להכל.
במוח האנושי יש כ-100 מיליארד נוירונים.
בחיי היומיום שלנו, אנו חווים חוויות שונות בצורות שונות, מה שיוצר קשרים חדשים במוח שלנו, וכתוצאה מזה אנו חווים רגשות שונים.
תחושת הרגש והעוצמות שלה משתנות, וגם תלויות באילו נוירונים מופעלים, ככל שהנוירונים והקשרים ביניהם מגורים יותר - כך הרגשות מתחזקים יותר, בעוד שבתאים שונים שלא חווים שום גירוי, חוזק הקשר והשימוש בו, כצפוי, פוחתים.
לדוגמה במוח של אדם שלומד שפות רבות, יווצרו קשרים חזקים יותר בין שתי אונות המוח, מה שיגביר את יכולת הקליטה והזיכרון בשפות. במילים אחרות, כל יכולת ניתנת לפיתוח ושיפור או הפחתה ודיכוי על ידי שימוש מוגבר או מופחת של התאים הללו.
רגשות המציאות פועלים גם כן על אותו עקרון, כי בסופו של דבר גם הם מבוססים על קשרים נוירולוגיים במוח.
בחיי היומיום שלנו, אנו חווים חוויות שונות בצורות שונות, מה שיוצר קשרים חדשים במוח שלנו, וכתוצאה מזה אנו חווים רגשות שונים.
תחושת הרגש והעוצמות שלה משתנות, וגם תלויות באילו נוירונים מופעלים, ככל שהנוירונים והקשרים ביניהם מגורים יותר - כך הרגשות מתחזקים יותר, בעוד שבתאים שונים שלא חווים שום גירוי, חוזק הקשר והשימוש בו, כצפוי, פוחתים.
לדוגמה במוח של אדם שלומד שפות רבות, יווצרו קשרים חזקים יותר בין שתי אונות המוח, מה שיגביר את יכולת הקליטה והזיכרון בשפות. במילים אחרות, כל יכולת ניתנת לפיתוח ושיפור או הפחתה ודיכוי על ידי שימוש מוגבר או מופחת של התאים הללו.
רגשות המציאות פועלים גם כן על אותו עקרון, כי בסופו של דבר גם הם מבוססים על קשרים נוירולוגיים במוח.
שואל השאלה:
shisoy זה לא ממש ענה לי על השאלה אבל אני מעריכה את ההשקעה
shisoy זה לא ממש ענה לי על השאלה אבל אני מעריכה את ההשקעה
אנונימית
אני מצטער, רק רציתי להבהיר שרגש הוא לא מה שנדמה לנו. המשפט המסכם הוא שכל דבר שהשפיע עלינו כיום או בעבר, כלומר, גרם למוטציה באורגניזם ישפיע עליו ועל התגובות שלו גם בעתיד.
לדוגמה, הפחד שלנו מאש מגיע מזה שבעבר נגענו באש בילדות וכאב לנו, לא מהרעיון של אש.
לעומת מה ש-hated אמרה (שאגב, סה"כ היא לא אמרה דברים שגויים במיוחד והתגובה ממש מושקעת), רגש לא מיוחד רק לאורגניזמים בעלי מוח ולא רק לאורגניזמים, אלא אצל אורגניזמים בעלי מוח שהוא זה שחש ונותן פקודות לשאר התאים הנחותים מהתאים שבו, מה שקורה זו התקשורת שהיא דיברה עליה (האמת, רוב הפעולות קורות באונה אחת, מעובדות בה ורק את המידע הזה הן מעבירות לאונה אחרת, הן לא עובדות בשיתוף פעולה כדי להבין מידע.
אתן דוגמה, כשאנחנו רואים משהו, לא משנה מהו, קודם כל העיניים קולטות את גלי האור, משדרות את המסר הממש לא מובן לעצבי הראייה (כן, יש לנו מספר נוירונים שונים רק לראייה, זה למה ה"גרפין קולור סיניסתיזיה" יכולה להיווצר) שמעבירים את המידע לאונה המצחית, היא קולטת את המידע ויוצרת את התמונה שאנו רואים, אך לא בדיוק. לאחר שעיבדנו את התמונה, המוח ישר מנטב את המידע המעובד לאונה האחורית, בה הזיהוי הראשון שהמוח מבצע על התמונה: האם מה שאני רואה כרגע הוא פרצוף? משם הידיעה אם זה פרצוף ממשיכה לעוד מקומות כמו האונה הרקתית, שם אנו מרגישים את הרגשות (אדבר על זה) והיא גם מסננת את המידע באמיגדלה להאם זה מידע לטווח ארוך או קצר.
זה למה הרבה פעמים אנחנו רואים פרצופים בדברים שהם בכלל לא פרצופים, האונות שלנו פשוט מעבירות רק את המידע המעובד ולא את התמונה הכוללת.
אז לא, רגש ולמידה הם לא דברים שמגיעים מתקשורת בין הנוירונים, אלא רובם מגיעים בעיקר מהאמיגדלה, היא עצמה די קטנה, היא נראת קצת כמו שקד, אך היא אחד החלקים הכי חשובים בגוף שלנו.
היא בעצם זו שמפרישה את ההורמונים (טכנית, ההורמונים נחוצים רק לאורגניזם בעל מוח כדי לחוש רגש, לא לכל האורגניזמים, בגלל שהתאים הנחותים מקבלים פקודות רק מהמוח, הם צריכים לקבל גם את הפקודה של לפחד) והיא זו שמקשרת בין רגש לבין חוויות, כך שרוב החוויות שלנו הן לא באמת כמו שקרו במציאות, בעיקר בגלל שאנחנו מכניסים את הרגש שלנו לזיכרון (יש עוד דבר אך לא אדבר עליו כי במילא כבר די חפרתי).
בכל מקרה, צריך לדבר על רגש בכללי ולא רק על רגש אצל אורגניזמים בעלי מוח, הרי, התהליך דומה, ההבדל היחיד זה שהאורגניזמים בעלי המוח ילמדו גם לפחד מזה תמיד ולא רק באופן חד פעמי.
אז, כן, הרגש שלנו נוצר מכל דבר שאנחנו חווים בגלל מה שאמרתי כאן, אמרתי בתגובה הקודמת ואת מה שרציתי להגיד אבל: עייף לי.
לדוגמה, הפחד שלנו מאש מגיע מזה שבעבר נגענו באש בילדות וכאב לנו, לא מהרעיון של אש.
לעומת מה ש-hated אמרה (שאגב, סה"כ היא לא אמרה דברים שגויים במיוחד והתגובה ממש מושקעת), רגש לא מיוחד רק לאורגניזמים בעלי מוח ולא רק לאורגניזמים, אלא אצל אורגניזמים בעלי מוח שהוא זה שחש ונותן פקודות לשאר התאים הנחותים מהתאים שבו, מה שקורה זו התקשורת שהיא דיברה עליה (האמת, רוב הפעולות קורות באונה אחת, מעובדות בה ורק את המידע הזה הן מעבירות לאונה אחרת, הן לא עובדות בשיתוף פעולה כדי להבין מידע.
אתן דוגמה, כשאנחנו רואים משהו, לא משנה מהו, קודם כל העיניים קולטות את גלי האור, משדרות את המסר הממש לא מובן לעצבי הראייה (כן, יש לנו מספר נוירונים שונים רק לראייה, זה למה ה"גרפין קולור סיניסתיזיה" יכולה להיווצר) שמעבירים את המידע לאונה המצחית, היא קולטת את המידע ויוצרת את התמונה שאנו רואים, אך לא בדיוק. לאחר שעיבדנו את התמונה, המוח ישר מנטב את המידע המעובד לאונה האחורית, בה הזיהוי הראשון שהמוח מבצע על התמונה: האם מה שאני רואה כרגע הוא פרצוף? משם הידיעה אם זה פרצוף ממשיכה לעוד מקומות כמו האונה הרקתית, שם אנו מרגישים את הרגשות (אדבר על זה) והיא גם מסננת את המידע באמיגדלה להאם זה מידע לטווח ארוך או קצר.
זה למה הרבה פעמים אנחנו רואים פרצופים בדברים שהם בכלל לא פרצופים, האונות שלנו פשוט מעבירות רק את המידע המעובד ולא את התמונה הכוללת.
אז לא, רגש ולמידה הם לא דברים שמגיעים מתקשורת בין הנוירונים, אלא רובם מגיעים בעיקר מהאמיגדלה, היא עצמה די קטנה, היא נראת קצת כמו שקד, אך היא אחד החלקים הכי חשובים בגוף שלנו.
היא בעצם זו שמפרישה את ההורמונים (טכנית, ההורמונים נחוצים רק לאורגניזם בעל מוח כדי לחוש רגש, לא לכל האורגניזמים, בגלל שהתאים הנחותים מקבלים פקודות רק מהמוח, הם צריכים לקבל גם את הפקודה של לפחד) והיא זו שמקשרת בין רגש לבין חוויות, כך שרוב החוויות שלנו הן לא באמת כמו שקרו במציאות, בעיקר בגלל שאנחנו מכניסים את הרגש שלנו לזיכרון (יש עוד דבר אך לא אדבר עליו כי במילא כבר די חפרתי).
בכל מקרה, צריך לדבר על רגש בכללי ולא רק על רגש אצל אורגניזמים בעלי מוח, הרי, התהליך דומה, ההבדל היחיד זה שהאורגניזמים בעלי המוח ילמדו גם לפחד מזה תמיד ולא רק באופן חד פעמי.
אז, כן, הרגש שלנו נוצר מכל דבר שאנחנו חווים בגלל מה שאמרתי כאן, אמרתי בתגובה הקודמת ואת מה שרציתי להגיד אבל: עייף לי.
באותו הנושא: